בחלומותיי רדפני דבר
ובבוקר יפרחו שושני קוצים על חלונותיי הכהים
אחפש ללא הרף את בהירות האור שתבוא מדמותך האצילית לעת ערב,
ואתהה שוב ושוב אם כך באמת היה הדבר.
האהבה גרמה לי הבל,
חתיכות זכוכית חדות בתוך לבי ושפתותיי מלאו דם ודמע
טירתי אפלה וגרוני ניחר ממרדף חסר פשר אחרי אומץ ויופי,
נותרתי כלואה במגדל, צמתי משתלשלת עד מטה,
הבוקר הגיע, השחר בהיר והשמש זכה כמו מים,
ניצוצות של זהב נוטפים משערי הארך וסוסי השחור סובב פרא את
טירתי האבדה
אשחרר צמתי עד מטה, אחכה לאהובי שייאחז בה חזק,
ואשב ואתהה עד הליל, האם כך באמת היה הדבר. |
