אבנים מתגלגלות, שתיים בלילה, צעדים של שיכור.
הירח יושב למעלה, מסרב לתת לבוקר לעלות.
הוא לא מוצא את הדרך הביתה.
הוא מתחיל לבכות.
ציפורים מצייצות, הקבצן כבר ישן בין הריסות שכבר אין לתקן.
גיטרה שבורה עם מיתר שחסר, מצמיד את הראש ומתחיל לנגן.

גיטרה שבורה, מיתרים חלודים, הוא מזמן כבר שכח את התווים.
ואין אף אחד מהלהקה שיזכיר לו,
רק הירח ממשיך להאיר לו.
חתולים באשפה, עם הרוח עף עיתון, מנסה להיאחז באותו זיכרון.
אולי קצת מזל, יגיע קהל,
יזרוק איזה שקל, ואותו אז ישאל.

למה לא תבוא כמו פעם?
למה לא תחזיר את הטעם?
למה שלא תחזור להיות גדול
תעלה על במה כמו שהיית יכול

הוא עולה על הצוק הגבוה שהירח יוכל לשמוע,
את כאביו.
הוא משפיל מבט, וצועק לעולם, הירח שומע ופתאום נעלם.

אז מי אמר שזה כמו פעם?
ומי אמר שיש עוד טעם?
מי אמר שהלב מחסיר פעימה
כמו שהיית על הבמה.

הירח שוקע
הוא עליו מסתכל
מחייך לירח
ופתאום
הוא צולל.