לבנה מבצבצת
מבין ענני הכבשה
במבטה הקר מנצנצת
ואני לבד בשדה החיטה

דמי כמה אליה
אל המפתה הערמומית
נפשי נמשכת אליה
המאהבת הבוגדנית

נותנת ולוקחת
קרה ורחוקה
נשארת ובורחת
מייללת ומכה

זאב אני
והיא זוגתי
בבת עיני
רצה בשממות איתי

והנה מתרגש עלי השינוי
כמו כל דבר
זהו הכאב מצוי
ואני חוזר לכפר

תלו אותי מעל מים
בתרוני לארבעה
שסו בי אש שמיים
והאכילו אותה לשובעה

ואבקי
מי וייתן
ויצטרף לאהובתי
מלאת החן

רקדי נא איתי הלבנה, הלא יאה לך?