דני מצא חתול מת על המדרכה כמה רחובות מביתו. היה אז חורף והיו
אלה ימים קרים וגשם ירד לפרקים. חצי מאוכלוסיית החתולים
הנאמנים של תל אביב מצאו את מותם בעונה הזו, כשפרוותיהם נרטבו
והם נותרו חסרי הגנה בפני הקור.
הוא הביט בחתול השלו שעה קלה ודמיין את ייסוריו ביממה האחרונה.
צריך להעניק למוות כזה משמעות או ערך מוסף, חשב לעצמו והחליט
לאסוף את החתול ולקחת אותו הביתה. כשאחז בזנבו זה התנתק מגופו,
כאילו הייתה זו שערה בודדת הקשורה למשקולת טון, ולמרות שהרגשה
זו הגעילה אותו, הוא לא שיחרר, אלא אחז ביתר און וגרר את הגופה
על גבי המדרכה עד לפתח ביתו.
כשעלה במדרגות אל הקומה השלישית, שם הייתה דירתו, פגש בשכנתו
הערבייה. אלמלא ידע את שמה או את עיר מוצאה או שמע אותה מדברת
ערבית כשהאזין דרך מרפסתו אל תוך דירתה, לא היה מסוגל להבחין
במוצאה הגזעי, ובכל זאת, בין אם הייתה יהודייה, מוסלמית או
נוצרייה, היה ממשיך להאזין דרך מרפסתו אל תוך דירתה. היא הייתה
שווה, ודווקא בגין שהייתה ערבייה ליברלית, שלא ניתן היה לדעת
זאת על פי שום סממן חיצוני, הוא המשיך להנות מן המחשבות
האירוטיות, בהן הוא מזיין אותה והיא מזיינת אותו, במשך חודשים
ארוכים וללא צורך להחליף אותה באחרת.
מבטה היה כזה שלא ניתן לתארו באמצעות מילת תואר בודדת. היה זה
שילוב של גועל והפתעה וסקרנות. היא תמיד חשבה שהוא מוזר, כך
סיפרה לחברותיה. למעשה היא ידעה שהסיבה שהוא מוזר בסביבתה, היא
מבוכתו, ואיזו בחורה לא תהנה מבחור שכה מתרשם ממנה עד שאינו
מסוגל להשלים משפט הגיוני בודד. אך אם הוא תמיד מוזר, כשאינו
מסוגל לשמור על קור רוחו בנוכחותה, מה הוא היום, גורר חתול מת
במעלה המדרגות? אילו תראה במעשיו הצדקה לקביעה שהוא מוזר, היא
למעשה קובעת כי למשוך אחריו נבלה, שווה ערך ללאהוב אותה. אכן
היא הייתה בבעיה רצינית, ולכן בחרה להתעלם ממה שראתה וכשחלפה
על פניו, עשתה מה שהיא תמיד עושה: שאלה לשלומו וחייכה מתשובתו
המגומגמת.
הוא נכנס אל דירתו הקטנה ופנה אל האמבטיה. הוא מילא אותה מים
פושרים וזרק את החתול פנימה. לאחר שקירצף אותו היטב במים
וסבון, הוא יבש את פרוותו עם מייבש שיער והשכיבו לצד תנור הגז
בסלון. את הכרית השנייה שעל מיטתו, זו שנועדה לאישה שעתידה
לישון לצידו ביום מן הימים, הוא קרע, וממנה הוא חילץ את
נוצותיה. לאחר מכן, ובמטרה שלא לאפשר לגופת החתול להיעלם כפי
שעשתה נשמתו, הוא ביצע את אותה פעולה שעשה עם הכרית גם בחתול.
את המעיים, את הלב, את המוח ואת כל השאר הוא הכניס לשקית
ניילון והניחה מחוץ לדלת ביתו כדי שלא יישכח לזרוק אותה בפעם
הבאה שייצא אל הרחוב. הוא מילא את החתול נוצות ותפר את בטנו
מחדש.
בערב שכבו השניים לצד התנור ודני הקריא לחתול את סיפורו המרגש
של המינגווי "חתול בגשם". סיפור על ערגה ועל אהבה, על תקיעות
ועל מעשה בודד וצנוע של רומנטיקה אינסופית. בלילה יצא דני אל
המרפסת עם סיגריה והביט אל העיר האהובה עליו. ברקע שמע את אמל
מדברת בטלפון. הוא כל כך אהב את קולה המחוספס, דובר הערבית,
והדבר חירמן אותו. הוא אסף את החתול ונכנס לאמבטיה, שם עשו
השניים אהבה עדינה במשך שעה קלה, אך בראשו ידע דני שהוא בוגד.
הוא לא היה שם באמת, לא ברוחו. הוא חשב על אמל.