בדיוק סיימתי שיחה מעניינת עם שבלול.
אל תתבלבלו, זה אינו מאורע שכיח, למען האמת חריג עד כאב.
ובכל זאת העברתי דיון מעניין ביותר, אם לא המעניין ביותר
שחוויתי עם שבלול.
הכל התחיל שחזרתי הבייתה מהלימודים, ובדיוק כשהייתי בשביל
במטרה להגיע לדלת הכניסה לבית, שמעתי קול זעיר וצפצפני.
הוא צעק לי בלחש, כאילו רמז לי שאני עומד למות או משהו
בסגנון.
בכל מקרה, הסתכלתי סביב והבחנתי בשבלול ממוצע, די נאה, יושב או
מה ששבלולים עושים לעזאזל, עם הפנים צמודים לשיח.
הוא אמר לי שהוא נתקע ככה ושהוא יודה לי מאד אם אקח אותו
איתי.
אז מצאתי את עצמי מעשן סיגריה בחדר שלי עם שבלול. ובחיי, לראות
שבלול מעשן - חוויה שאסור לפספס.
בהתחלה שאלתי אותו שאלות מתבקשות כמו "למה לכך הרוחות אתה יכול
לדבר?!" וכד'....
ולאט ובזהירות השיחה התקדמה ומצאנו את עצמנו מדברים כמו זוג
חברים וותיקים.
דיברנו עד אישון לילה, ואז החזרתי אותו בתמימותי לגינה וביקשתי
ממנו בעדינות מובכת שבכל פעם שהוא קולט אותי מגיע שירמוז משהו
כדי שאני לא ארמוס אותו. הזוי... אני יודע.
משום שפחדתי לספר על זה על לחברים שלי או להורים שלי, ממש
פחדתי אפשר לומר, כאילו עשיתי משהו ממש רע, כמו לדבר עם
שבלול...
אני מניח שפשוט לא רציתי שיפסיקו לדבר איתי, או שיאשפזו אותי
במוסד גמילה מסמים או משהו.
אני והשבלול חברים טובים עד היום למען האמת.
מצד אחד אני שמח כי עכשיו אני בהחלט סמוך ובטוח שאני אחד
האנשים המיוחדים ביותר בעולם. ומצד שני, זה לא כיף כל כך כי
תמיד אחרי שאנחנו מסיימים לדבר ולעשן כמו קטרים, שניות מספר
לפני שאני נרדם, אני חושב על איך כנראה יירמס בקרוב מאד או סתם
ימות, כי כמה גדולה כבר תוחלת החיים של שבלול?