אדם ניצב בגפו למול הקיר הלבן
פתח האימה והדעת
מפתן השפיות והטרוף
שבשבת אותות הזמן הרושף.
סבכת אור בוהקת מראות
עוצרת מהד הרוח מלסגת
אל ים השכחה הגדול
אני כבר לא רועד מפחד.
חללי שמיים מתכנסים
מבעד למעטפת הירוק
דמויות הרחוב עוטות מעילים שחורים
אנשים כבדי גוף זורמים בנהר.
אותיות אקראיות נבנות מול עיניים
הסדקים סתומים למגע האור
הצבעים נמסים אל תוך הלובן
המוזיקה ישנה מבעד לחרכים. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.