אי-שם מבעד למראה
עמוק בפנים אני רואה
ענפי עצים שמשחירים
השחור דולף לשורשים.
פנימה-פנימה, מטה-מטה
נטיפי השחור, בלאטה
והארץ אט נספגת
בשחור, דממה צועקת.
עד ליבת האדמה
שהופכת שחרה
התבל כולה טבועה
באפלת תעתעה.
העולם נופל, קורס
מתפורר ומתמוסס
בין לבין האצבעות
שבבוץ משחקות.
04.02.08
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.