לזכר איש טוב

שוב יצא אדם
בצו הרוח
אל שורת הים
והספינות.
ככל יום ידע
כיצד לנוע
בדרכו אל לב
הכוונות.
את מרחב הזמן
קרע מפרש
את עוגנו הוריד
אל השתיקה.
את עורפו נשקו
רוחות בצומת
זכרון של שמש
רחוקה.
כמו ים,
חוצה את העולם.

במסע היבשה
דילג בין צל ענן וקשת
מבקש ליגוע באדוות.
כיוונים שלושה
חצתה הרוח
כדרכו הוא נע
אל התקוות.

ובחורף קל
שלא המטיר כמעט טיפות
כמה כחול אל ארמונות בדידות.
שוב קראה לו רוח
אל דרכים מתנדנדות
עולות יורדות בין שפל לגאות.

הוא מקפץ היום בין שלוליות
ששייכות אל העבר,
עושה ניסים ונפלאות,
ולא נשבר-
כמו ים,
קושר את העולם.