קטע זה נכתב במצב של אי-פיכחון. מצאתי אותו בבוקר, ולא זכרתי
מה כתוב, ואפילו היו שם כמה שגיאות כתיב:



עומדת זקופה בעמידה ראשונה.
הצוואר שלה מורם כלפי מעלה, וידייה מציירות תנועות מעגליות.
ככה עומדת לה בחדר, מביטה במראה ורואה בה את בבואת גופה
העדין.
היא נשארה רק עם תחתונייה השחורות, לאחר שפשטה את בגדיה, ואת
שדייה חשפה יחד עם שאר גופה.
החלה היא לעשות תנועות בלט מעגליות, תוך כדי צפייה בקימורי
גופה.

לא הייתה היא מילדות האור. תמיד היתה מסוגלת לעשות זאת רק שיש
אפלולית בחדרה, אך הפעם העזה.
היא ראתה את דמותה במראה, ואת עינייה מביטות עמוק- עמוק.
היא חשה שהיא לא מזהה את עצמה ברגע זה.
זה כאילו יישות אחרת מובילה אותה כרגע, ולא המוכרת שנחשפת לאור
היום.
ניתן להגיד שילדות של חושך, הן אלה שייראו את ההבדל בין דמותן
בליל לבין אור היום- בו הן מתחילות יום חדש כאילו דבר אינו
אירע לילה לפני כן.

כאשר נעמדה במכרע, עם יד אחת מושטת כלפי מעלה, וצוואר מורם
לפנים, החלה ללטף את עצמה עם ידה השנייה.
תחילה את רגלייה הארוכות והרזות (וחשה את עורה הבתולי והחלק)
לאט-לאט עלתה כלפי מעלה והגיעה לאיזור הבטן.
היא הרגישה שלא היא מלטפת את גופה העירום למחצה כרגע, אלא היו
אלה הידיים שלא צריכות את האור הדלוק על- מנת לדעת היכן כל חלק
בגופה נמצא, היכן גופה נע לצד השני מהסתייגות.
היא חשה את ידיה מחוספסות וחמות כמו ידיו.
היא עלתה מעלה והחזיקה בצוואר. חזק.

ילדות של חושך לא חונקות.
ילדות של חושך לא חונקות.