מבט מהצד-

הוא תמיד בשליטה - לפחות זה מה שהוא תמיד אומר לעצמו - לרוב
זה נכון ובכך אין ספק אבל פעם ב... יש משהו ששובר אותו. במקרה
הפעם זה קרה פעמיים בכמה חודשים. - זה קורה רק כשהוא מתאהב -
וכשזה קורה זה מעל הכול. זה זורם בו כל כך חזק ומבטל כל דבר
אחר. ככה, פשוט דווקא. הרציונל השכלי נעלם לחלוטין בפני ההולכה
הריגשית שלו. אז הפעם זה קרה ובענק. הוא שוב שם את עצמו במצב
בלתי אפשרי עם בחורה (בקושי בחורה - 18).

הוא חושב שהוא ניסה משהו אחר הפעם. אבל זה תמיד אותו דבר.
למרות שהוא ידע שהוא מתאהב הוא ניסה ללכת עם הרציונל ואז זה
הגיע. - האומללות הזאת שהוא כל כך פוחד ממנה. איבוד השליטה.
מונע ע"י דחפים של רגע הוא פולט חצאי משפטים שמוכתבים ע"י הרגש
הגואה כמו מעיין סכר שכל פעם צריך לפתוח קצת כדי שים הרגשות
האדיר שמאחוריו לא יגלוש. אז הוא משחרר מנה של רגש בצורת משפט
קצת כמו I MISS U... או GOOD NAIT SWEETY..., מרגיש קרוב לרגע
למושא הרגש הנוראי שהשתלט עליו. ולאחר מכן הא שוב מרגיש כאילו
הוא בשליטה. אבל זאת הכל אשלייה. ההליכה בין הרציונל לרגש
(שבמקרה הזה לא תואמים לחלוטין) מעיין ניסיון הובלה משותף (רק
שכל אחד מושך לכיוון אחר) מביא אותו לבסוף להתפוצצות פנימית
אדירה שמשאירה את הרציונל מרוסק לחלוטין ואת ים הרגשות סוער
עוד יותר.

זה היה הרגע שהוא החליט שהוא לא מסוגל יותר להתמודד עם זה כרגע
- אנחנו נהיה "חברים טובים" הוא אמר לעצמו פעמים רבות - הבגידה
העצמית הזאת שלא תיתכן ההונאה העצמית. - הוא חשב לעצמו שללכת
בלי ולהרגיש עם, יספק את דרישותיו של הים. - הוא טעה - ועכשיו
24 שעות אחרי. אחרי ששילח עוד פתח קטן בסכר וקיבל לראשונה
תגובה הפוכה. 24 שעות אחרי שכתב לה "ניסיתי להיות ידיד שלך אבל
אני לא יכול. אני מאוהב בך יותר מדי! וזה כואב! את לא רוצה
אותי ואני לא רוצה להטריד אותך יותר. כנראה שזה שלום". 24 שעות
אחרי התגובה הסופית הנוראית מבחינתו "חבל לי להפסיד חבר. תרגיש
חופשי לדבר כשבא לך, אני תמיד פה" - מה זה אומר? הוא לא מבין
את גיבוב המילים הזה. אם באמת הייתי חשוב לה - הוא חשב - היא
הייתה בוחרת במילים קצת יותר חמות, אותך במקום חבר, אני רוצה
במקום תרגיש חופשי. משהו שיעיד על טיפת רגש. משהו אישי. הוא
שוב שקע באומללות האופיינית שלו במצבים כאלה.

למה זה לא פשוט? - הוא חשב - ואז המשיך לחשוב עליה ושוב לא
יכול היה להפסיק. אבל אני לא רציתי. - הוא צעק לעצמו - לא
רציתי!!! שוב ושוב, אך ללא הועיל. ים הרשות שוב הציף אותו וסחף
אותו למקום אחר. - לגימה של ג'וני והוא מצא מספיק כוח לאסוף את
עצמו מחדש - מאיפה בא הכאב הזה? ואיך הוא הופך להיות כל כך
פיזי??? - שאלות ללא תשובה. שעות של טחינה עצמית, ועדיין ללא
תשובה.

זה יעבור - הוא מזכיר לעצמו ויודע שזה נכון. - אבל באותו רגע,
ממש כרגע זה נראה כל כך רחוק. - הוא באמת לא רצה. הוא ניסה בכל
כוחו לא להתאהב בה. לא עכשיו ולא ככה חשב לעצמו. החלטות
מושלמות שלא התממשו. השעות הרבות שבילה במחיצתה לא עזרו גם הן.
משיחה לשיחה עוד טיפות ועוד טיפות זלגו להן ממקום לא ידוע
והצטרפו להן יחדיו לים האדיר שמציף אותו כעת. זה לא קרה מהר
כמו בפעם הקודמת - הוא הזכיר לעצמו - בתחילה הוא תלה תקווה
גדולה בכך שהרגש לא עלה מין ההתחלה. אולי הפעם אני אצליח לא
להיגרר אחרי זה - כן, הוא טעה. - זה יעבור הוא הזכיר לעצמו עם
נובלס ולגימה נוספת מג'וני. זה באמת לא הגיע לו בהתחלה, אלא
ברגע הכי קשה. ברגע שהוא לא ראה אותה יותר (כמובן לא לחלוטין).
הים התפרץ ושטף הכול דווקא ברגע הכי קשה, והפך את כל העניין
לקשה עוד יותר.

למה ??? - צעק בלי קול - זה היה משהו כל כך מיוחד בשבילו ושוב
הכול התמוטט לאיי חורבות רגשיים ואומללות שגובלת בהפרעה נפשית
כלשהי - אבל לו כבר לא היה איכפת - הוא מרגיש שהוא איבד משהו
כל כך מיוחד. משהו שהוא כל כך רצה, כל כך צריך. אותה.