היא שאלה אותה את זה כאילו זו שאלה פשוטה, לקח לה זמן לענות על
זה, היא לא ידעה איך לנסח את התשובה מבלי לחשוב עליה.
היא ידעה שזה ישמע טיפשי, אבל רק היא עלתה לה בראש, רק היא
באמת הדבר היחיד שיכלה לחשוב עליו. זה לא משנה שעברו אולי
שלושה חודשים מאז שהתראו או בכלל חצי שנה מאז שהיו ביחד, היא
עדיין נראתה לה הדבר הכי יפה שראתה איי פעם.
אחרי שהייה של כמה שניות, מבט תמוה שרק היא יכולה לעשות,
והתעקשויות של חברותיה מסביב היא החליטה לומר את זה- "הדבר הכי
יפה שראיתי איי פעם היה... הפנים של עינב... בפעם הראשונה
שעשינו אה... כשהיינו ביחד..."
היא ידעה מה הולך לקרות עכשיו, אבל לא היה אכפת לה. היא הכירה
כבר את המבטים האלו שהן היו מחליפות אחת עם השנייה כשהיא הייתה
מתחילה לדבר על עינב. זה באמת כבר לא הפריע לה, יש דברים
שמתרגלים אליהם, ויש כאלו שבולעים בשקט גם אם הם נתקעים
בגרון... את זה היא העדיפה לבלוע.
הן באמת לא רצו להיכנס שוב פעם לסיפורי "עינב הלסבית המהוללת
שלקחה לי כל דבר, ניפצה לי את הלב והשאירה אותו מרוסק על
המדרכה ואותי לבד".
היא המשיכה להסתכל על השולחן מבלי לעלות את המבט שלה אליהן,
ובין לבין שיחקה עם אצבעות ידיה כמו שבכל פעם שהייתה בלחץ היא
עשתה. היא כבר ידעה מה הולך לקרות והעדיפה לחשוב על דברים יותר
נעימים. היא החלה להריץ בראשה תמונות מהפעם הראשונה שראתה אותה
נכנסת לבית קפה עם חברה שלה, היא בחיים לא תישכח את היום
הזה... היא בחיים לא תשכח את תנועות הגוף שלה, ההליכה שלה, היה
אפשר לזהות אותה מקילומטרים רק ע"י ההליכה הזו שלה. איך שתמיד
הייתה צוחקת כל החדר היה מקבל חזות שונה ואיך שהייתה טיפה
מתביישת ממשהו הייתה מזיזה את השיער שלה בתנועת יד אל מאחורי
האוזן, היא אהבה שהיא הייתה עושה את זה, היא אהבה לקרוא אותה.
כל מהלך או תזוזה שלה שיגע אותה. עד היום היא נדהמת ממנה לא
משנה כמה זמן יחלוף היא מאמינה שדבר לא יוכל להשתוות אליה, היא
מדהימה, לא רק ביופייה או במה שהיא משדרת, אלא בהכל.
אחרי שכולן מלמלו אחת לשנייה, היא החליטה להמשיך, רק כדי
שיבינו פעם אחת ולתמיד למה היא הייתה שווה כ"כ את כל הדמעות
האלו וכל המרורים. היא רצתה שהן יבינו אותה, שיבינו שלא כל יום
מוצאים בן אדם כזה, ואולי..אולי היא באמת אובססיבית אבל...
אהבה זו סוג של אובססיביות, לא? תלוי עד כמה אתה מוכן למשוך את
החוטים שלך בשבילה.
היא הרימה את המבט אליהן, קצת בחשש ושאלה "אז... אתן רוצות
לשמוע מה הדבר הכי יפה שראיתי איי פעם או לא?" גם אם רצו לומר
לא, לא הייתה להן ברירה אלא להנהן ולהקשיב, שוב, לסיפורי
עינב.
והיא התחילה לספר -
"אני זוכרת את הריח שלה באותו ערב, זה אחד הדברים החזקים ביותר
שאני זוכרת, היה לה ריח גוף משכר, לא יכולתי להפסיק להריח
אותה... בפעם הראשונה שראיתי אותה, היה בה משהו כזה ש... לא
הרגשתי בנוח איתה, כאילו רציתי לשנוא אותה על זה שהיא מושכת
אותי ככה,שמבטנו היו נלכדים יחד הייתי מרגישה מין מובכה מוזרה
שלא ידעתי למה זה קורה לי... הרעד הזה שהיה עובר בי כשהייתה
בטעות נוגעת בי,בטעות... היום אני יודעת שסתם שיחקתה בי... אבל
אז, בטעות... ככה זה היה, ככה זה התחיל בעצם, בטעיות. כשזה
יותר התחמם זה נהפך כבר לטירוף, הפעם הראשונה שלנו יחד, וואי
אותה אני לא אשכח לעולם, בפעם הראשונה, אני זו ששלטה בעניינים
למרות שאני פה הסטרייטית, לפחות הייתי... אבל היא כ"כ משכה
אותי שלא יכולתי לעצור, הייתי מעליה והתנשקנו... התנשקתי כאילו
אין מחר... אני לא יכולה לתאר מה עבר לי בראש, כי באמת, אפילו
אני לא חיפשתי הגיון במה שעשינו שמה... שהתחלתי לחשוב, עצרתי
לרגע... היא מתחתיי, מביטה עליי בעיניים הירוקות שלה,
שפתיים... אוי רק לה היו שפתיים כאלו, לא יכולתי להגיד לא
לשפתיים האלו... והסומק  שעיטר את לחייה, תמיד הוא היה שם...
היה לה חיוך מרוצה כזה... כזה שאומר שאני יודעת שאת רוצה אותי
ולמרות שאני פה למטה... את עושה בדיוק מה שאני רוצה... היא
הייתה מרוצה מעצמה... אבל לי לא היה אכפת המשכתי להביט בה
לבחון אותה לבחון בדיוק מה יש לי ביד... היא הייתה כ"כ יפה...
אני לא האמנתי שהיא בידיים שלי... לא האמנתי שהיא שלי..."
היא עצרה לרגע את דבריה, לא יכלה להמשיך, ראו שהדמעות חונקות
אותה,לקחה נשימה ארוכה, שתתה קצת מים, הביטה בפרצופים של חברות
שלה שעד אז בכלל לא תיארו לעצמן ש... ככה זה באמת היה... היא
לא יכלה להיכנס לכל פרט ופרט, היא לא חשבה שזה יהיה כ"כ קשה,
וכן המשיכה. "ו..זה מיותר להמשיך ולספר מה שהיה... אתן כבר
מנחשות את ההמשך... אחרי כמה זמן אני גם שעממתי אותה. אבל
זה... זה ממש לא אומר שהיא לא אהבה אותי, היא אהבה אותי, רק
סוג אחר של אהבה. היא אהבה אותי כמו... כמו שקונים בגד ממש אבל
ממש רוצים ואז לובשים אותו כ"כ הרבה שנמאס... לבסוף זורקים
אותו לארון וקונים אחד אחר. אני הייתי עוד בגד אצלה בארון...
רק שאותי היא זרקה מהארון... אני העדפתי להיכנס אליו בחזרה,
ולהישאר מאחורי סורגיו, יותר בטוח שמה... בלי לסביות בלי שוברי
לבבות ו..."
אחת מחברותיה הפסיקה אותה -
"אבל..למה לא חיפשת לך אחת אחרת אם... את כ"כ בטוחה שאת בנויה
לאישה?"
-"אני אגיד לך למה... כי אני לא מסוגלת להרגיש שום מגע אחר,
אני מסוגלת לתת אהבה למשהו אחר, אבל זו לא תהיה אותה אהבה, שום
דבר לא ישתווה למה שהיא נתנה לי..אני לא מסוגלת שמשהי אחרת
תיגע בי... כל פעם עוברים לי בראש פלאשבאקים ממנה, מהריח שלה,
מהמגע שלה... אני יודעת שהיא שמה, קנתה לה בגד חדש הרבה יותר
נעים ויפה ממני... אבל אני פשוט לא מצליחה...
"אז מה..עם..ההוא?" - עבר לה חיוך על הפרצוף "כן... ואתן
יודעות כמה זמן לקח לי להיפתח אליו מבחינה רגשית ובכלל
מינית?..לא, אתן לא יודעות... כל אחד שעבר מה שאני עברתי יודע
כמה זמן לוקח. בסופו של דבר הצלחתי להיפתח למשהו רגשית, למדנו
להעריך אחד את השני בלי מגע מיני, עד כמה שזה נשמע מוזר. אבל
היי..מכל דבר רע נולד איזה דבר טוב, אני מניחה שדבר שהכי טוב
שיצא לי מזה זה שלמדתי להעריך גברים כמו שצריך, אולי הם לא כמו
נשים, ונכון שתמיד הייתה לי לגביהם דעה מאוד שלילית, היום הם
עדיפותי הראשונה, ובכלל... מי צריך נשים?".