אני לא רוצה,
דבר,
כי לי כבר,
נשבר,
הלב.

אני רק רוצה,
לשכוח,
כי לי לא בא,
לשמוח,
יותר.

חיוכים יבוא מעברי,
אבל לא חיוך של אמת,
כי זה לא הלב שלי,
הוא לא התאמת,
עם הזיוף,
העכשווי.

כשכולם שוכחים,
הלב עוד זוכר,
וכשכולם אז בורחים,
הלב עוד עוזר.

כל האפשרויות,
סביבי,
כל הבחירות,
לרשותי.

רק להתעורר,
ולדעת,
שאתה פה לצדי,
שאתה אוהב אותי.

אם רק הייתי,
יכולה,
לשכוח אותך,
לברוח מאהבה,
אולי אז הייתי רואה,
את מי אני צריכה,
בשביל לממש איזו,
אהבה.

כוחותיי כבר אזלו,
ודמעותיי כבר נפלו,
להבת האש כבר כבתה,
ומה שנשאר, כבר נגמר.

אתם,
כולם אותו הדבר,
כשמסתכלים לעבר,
וכמתבוננים להווה ולעתיד,
זה כנראה משהו מתמיד,
בתקווה שלא,
לי,
שזה לא יפגע שוב,
בלב שלי.

חשבתי שיש גם כאלה,
שהם לא כך,
וטעיתי,
כרגיל,
זה כבר מתחיל אותי להגעיל,
מעשיכם.