היא לא חיה מעולם כמו כולם בעצם, רק שבשונה מאחרים היא הייתה
מודעת לזה. היא רצתה לסיים את מה שאחרים כינו חיים. לא הרשו
לה. אמרו שהיא משוגעת, לא בפניה כמובן (לפעמים גם בפניה). אמרו
שזה טבעי ובסדר שיש הרבה כמוה שרוצות למות. אפילו הם לא האמינו
לעצמם. מסביב מתו אנשים, מי התאבד מי בפיגוע מי מסרטן מי
מפורסם ומי סתם מכר. רק היא הקיימת נשארה בחיים... רק היא
ממשיכה להתקיים ומחכה כמו כולם בתור הארוך מאוד מאוד למוות.
הוא לא מגיע, ואז הקיימת חושבת שאולי עדיף כך פשוט לסחוב יום
ועוד יום ולקרוא לזה חיים. זה מה שכולם עושים. הגיע הזמן
להתמסד ולו רק בגלל שאחרי ניסיונות כה רבים לסיים (ללא הצלחה)
היא מאבדת תקווה שאי פעם תצליח. ואולי האבסורד הוא דווקא בזה
שהמוות היוה לה תקווה כשנואשה מהרעיון להתאבד. גם תקווה זו
אבדה לה.
לקיימת אין שם. היא עוד אחת מיני רבות. סתם מישהי שכמוה אפשר
לפגוש בכל מקום. אני פגשתי אותה ב"עצמי".