[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הדס רינת
/
הכנות לנסיעה

הדסה רינת  ניגשת אל פקיד מרשם התושבים שיושב בבניין מכוער
וחום ליד התחנה המרכזית הישנה.
הדסה רינת החליטה לעשות מעשה ולנסוע מכאן.
לשם כך עליה להוציא דרכון. דרכון חדש שלא מכיר עדיין את מי
שהיא עכשיו.
כרגע שוכב לה בתיק הגדול דרכון שבו היא מופיעה מתולתלת וכהה
תחת השם רינת.
והיא כבר שנים רבות הדסה רינת אבל למי זה אכפת.

בואה של הדסה רינת ניכר במראות המעוגלות שניצבות לצד הכביש
הסואן, מצדדות את מעברי החציה מכל הכיוונים, היא חוצה אחד מהן,
פניה דרוכות.
לא כל יום אשה מחליטה לעשות מעשה שכזה.

השומר מפשפש בתיק הגדול, מביט לא מביט בקושי שנמצא שם בפנים,
שואל אם יש נשק. שותקת.
מבין כי שתיקה היא הודאה או סתם חוסר הבנה ומגלגל אותה פנימה
כמו במסוע המזוודות בטרמינל.

משהו כבד ומקוטע, רשמי ובלתי ניתן לפענוח נולד ברגע ההחלטה,
שנובטת אצלה בד"כ בקלילות ובזרימה, כמעט בלי מחשבה אחת קדימה .


האולם שקט. מלבדה אין אין.
כל המספרים והשעונים האוטומטיים כולם מכוונים אליה.
להיענות לה , להעתר לכל אשר תבקש או תאמר.  
 
- אני רוצה להוסיף את השם השני שלי לתעודת הזהות ואח"כ להחליף
אותו למשהו אחר.

היא אומרת בבטחון, כמעט ביבושת, כל כולה מגמגמת מבפנים.

- סליחה ?
- תבין,אני...
- תגידי, את פלסטיק  ?
- אתה דברת אלי?
- פלסטיק , תגידי את פלסטיק?
- סליחה אדוני, אבל אני לא יורדת לסוף דעתך.
- גברת , אנחנו זה לא מתקן מחזור פה.
- אני ... יכול להיות שהתבלבלתי ...
הגעתי למשרד אחר...
אולי טעיתי בקומה...

היא אוספת את חפציה באי נוחות גדולה. התיק עם הקושי נהיה כבד
עוד קצת. מה בסך הכל רצתה. היא ממלמלת לעצמה תוך כדי שהיא
נכנסת למעלית, להוסיף לרינת את הדסה ואח"כ לשנות את ההא'
האחרונה בהדסה לעין. כלומר הדסע - זה הכל ופתאום האיש הזה
והפלסטיק.  
היא יוצאת מן הבניין ואז חוזרת על עקבותיה, אולי טעיתי בקומה,
היא אומרת לעצמה, השומר מפשפש שוב בתיק הגדול ובקושי שנמצא שם
בפנים כבד ומעיק.
שואל אם יש נשק.
היא מתפרקת.

תחילה ידיים, נופלות כבדות על המדרכה המלוכלכת, ככה בלי רעש
.ידיים חפות מגינונים.
בלי תכשיט או טבעת. נשואה. רווקה. גרושה.  
לא יודעות אף פעם איפה לסמן איקס בטופס של המשרדים.
- סליחה אפשר בכולם?
ולא תמיד נענות. לא בחיוב ולא בכלל. לפעמים משאירות הכל פתוח.

אבל עכשיו הן שוכבות על האקרשטיין קפוצות אגרופים למרות שכל כך
הרפתה.
-  גיברת את חוסמת את המעבר!
מסנן השומר תוך כדי בדיקה בטחונית נוספת.
פיק ברכיים ואחריו הרגליים.
נשמטות לה מתחת לשמלה שלבשה. אולי קייצית מדי ליום כזה,
היא חושבת לעצמה.
נעל אחת עם אבזם מתכת עוזבת את כף הרגל מתרחקת ממנה פוף, עפה.
חיישני בקרה מתחילים לצפצף בקצב אחיד.

- גיברת, אני מבקש ממך כבר פעם שניה לאסוף את עצמך בחזרה ולא
לחסום את המעבר.
- תכף.  אדוני.

בעדינות היא אוספת את עצמה לתוך התיק הגדול. מרימה בשקידה את
כל החתיכות שהתפזרו.
מכניסה אותן עמוק פנימה. טוב שלקחה תיק מספיק גדול, היא חושבת
בינה לבינה.

- סליחה, יש שם עוד חתיכה אחת על המדרכה, אתה יכול להרים אותה
בשבילי ?
היא מנסה בטון מאולץ ומתוק לשכנע את איש הבטחון לסייע לה.
- אני תכף הולכת.
 אה,וגם הנעל... בבקשה.

משהו בה, אולי השמלה הקייצית הזו,
אולי החסד שהוא ראה אותה עושה עם אבריה.
במתינות.
לוקטת אותם כמו שיבולים בשדה זהוב,
מרכך בו  משהו לא ברור. לא ברור אבל מוחשי.

הוא מרים את הנעל, מנעיל אותה בחזרה לכף הרגל שנחה על המדרכה.
- את מהאזור?  הוא שואל, מגיש לה את החתיכה החסרה.
היא תוחבת את חלקיה חזרה למקומם.
מזמינה לה מונית.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מעוגות אי אפשר
לעשות
סנדוויצים


אזרח אנגלי כועס
על מארי אנטואנט


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/7/08 19:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הדס רינת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה