וכשתגיעי אליה, אחותי היקרה,
תמסרי כי עודנה איתי.
תנשקי אל פניה, תגנה מרע,
לא שחכתי מבט אמתי.

לא שכחתי ילדות, ותמימות שהייתי,
איך הגנה עליי מכולם.
והכעס רדוד, נעלם כשעזבתי,
לבדי מחפשת עולם.

אך עם כל השנים, והזמן שעבר,
געגוע זועק בדמי.
ורוצה להפנים, את הזמן שנשאר,
ושומרת מקום לאמי.

תמסרי לה שלום, וחיבוק המכיל,
אהבה בדמינו פוסעת.
תלטף היא בחום, את עורך היא תפשיל,
כמו שרק אם יודעת לגעת.

והדם בעורקיי, הוא הדם שנותר,
מהרחם שלה שאבד.
אם תשאל אודותיי, אל תגידי דבר.
תשתקי. היא תבין כבר לבד.

היא תדאג בלבה, הגדול האוהב,
אהבה ללא תנאי לבנותיה.
ותשלח היא חיבה, ללבי הרעב,
אתנחם כשאשמע אודותיה.

אחכה שתגיע, כשחיי איבדו קצב,
וריקים הם מחום ומהות.
את פניי היא תפתיע, בעיניה העצב,
געגוע מהול בעצבות.

אחבקנה ברוך, לעולם לא ארפה שוב,
היא תשיב לי שמחה ותכלית.
ותמיד היא תתמוך, מעידות כשאשוב,
בעיניי לא תפסיק להביט.

ולבי שנחת, למסלול המושלם,
היא תמסור לי אמת שכואבת.
היא אימי האחת, היחידה בעולם.
לא אשכח זאת אף פעם. אוהבת.