אצבעותיו בעלות הגוון האפרורי סגרו על סיגרית "ווינסטון"
מקומטת מעט, שרופה עד החצי. הניקוטין הושקף בצבע כתום דהוי דרך
הפילטר של הסיגריה. הוא קירב את אותה ווינסטון לפיו, כאשר נגעה
בשפתיו הקטנות עברה בו מן הרגשת חום מסויימת שלא הכיר בעבר.
הוא הצמיד את הסיגריה לשפתו התחתונה, פתח את פיו באופן חלקי,
וסגר על הסיגריה עם שפתו העליונה. הוא ינק מן הסיגריה יניקה
ארוכה. העשן האפור נשב באיטיות בתוך גופו, הוא הרגיש אותו זז
באיטיות, מחלל הפה אל הגרון ונופל באיטיות אל בית החזה. הוא
נראה מוזנח, שערותיו השחורות עבות כחוט מתכת, נופלות על עינייו
הדומעות מקור, פניו מקושטות בזיפים שחורים וארוכים. רק עוד רבע
סיגריה. בכל פעם אשר הוא מצמיד את הסיגריה לשפתיו עובר אותו
משב חום, בכל פעם שהוא יונק מן הסיגריה הוא מרגיש את העשן נופל
באיטיות אל בית החזה. אצבעותיו הגדולות נגעו קלות ברצפה, האדמה
הייתה לחה וקרה. הוא לקח יניקה אחרונה מהסיגריה והשליך אותה על
הקרקע, הניח את ידו השמאלית על האדמה הרטובה בכוח והניף את
עצמו למעלה בכדי לקום. לפתע שערו נהפך לשיער חלק ומסופר היטב
וזיפיו התעצבו לשפם צרפתי. הוא הוריד את חולצת הטי השחורה
ומתחתיה הייתה חולצה לבנה מכופתרת. לאחר מכן הפשיל את מכנסיי
הדייגים האדומות שלו ומתחתיהם נח לו זוג מכנסיי חאקי מגוהצים
היטב, מוחזקים על ידי חגורה לאירועים מיוחדים. כשחלץ את נעליי
הספורט שלו הופיעו במקומם נעליי עור בגוון חום כהה. הוא הניח
את משקפיו על אפו באלגנטיות ופסע לעבר בניין גדול כעשרים מטר
מאותה קרקע לחה. "צהריים טובים, דוקטור רוזן" חייך אליו בחור
ממושקף עם חיוך צבוע, "צהריים טובים גם לך, דוקטור בן-ארי" אמר
אליו בחצי חיוך ולחץ את ידו. הוא נכנס למשרד המפואר שלו בקומה
התשיעית של הבניין, על השולחן היה מונח מחשב יוקרתי, אגרטל
סגול עם ורד בתוכו ועט זהוב מונח על כרטיס ביקור. הוא גילגל את
העט והרים את כרטיס הביקור, הוא בחן אותו בעיניים פעורות
לרווחה, קורא כל אות ואות. "דוקטור אסף רוזן, דוקטור למשפטים"
עיניו עצרו על אותו משפט, קוראות שוב ושוב את האותיות השחורות
הכתובות בכתב קטן ורשמי. איך מאותו אדם מוזנח שיושב על אדמה
לחה ומעשן סיגריה זולה בקור הוא נהיה דוטור למשפטים? הוא הרגיש
כובד, מרב מסיכות הוא לא ידע כבר מי הוא. הוא הפשיל את מסיכת
הדוקטור מפניו, מתחתיה לא היה עוד נער לא-מטופח אשר מעשן בפינת
הרחוב,  ולא עוד דוקטור למשפטים שמחייך חיוכים מזוייפים לאנשים
שמעולם לא באמת הכיר, מתחת למסיכה לא היה כלום, רק עוד בן-אדם.