נזכרתי בשירים עתיקים שנדמה לי לא קיימים בשום מקום מלבד
בזכרוני, ולכן העליתי אותם. הם נחמדים.  שני שירים  שכתבתי
במסגרת יומן עבה ורב שנים, שאמי השמידה בגלל חושפנותו (הרגשית
- לא היה הרבה מה לספר אז)

על מישהו שחשבתי שאני אוהבת:

ידעתי כי שווא אהבתיהו
וכי אתאווה לו לשווא
אך שוב, כי שנית ראיתיהו
פרחו חלומות הזהב
  כי עיני זהרו כיסיתין בעפעף
  אך לבי לו כמה והומה - לא ייעף
  ותעור נשמתי והסער לא סף
  וחותמת עצבת צרב
נחשול רגש לוהט בי איים התפרץ
ולסחוף החומות, הסייגים
אך עיני חתומות, עפעפי עגומות
יכסו ברק עיני - להבת סער אש
והצלו רשפי האודים.

והשיר השני נכתב על הילדה של ישראל (אז נהג אוטובוס ואח של
בני) ויהודית אמדורסקי, שהכרתי בקבוץ מלכיה בה שהיתי זמן מה.
לפני שנים רבות... היא היתה בת 4 או משהו כזה אז, בסביבות 1960
- כמובן כשאר הדברים אז, זה נשאר במחברת


ניצוץ זהב עינה זוהרת
זהב בשערה
נשמט תלתל מוורוד הסרט
ברוח התפרע
  אחת עין תכלת היא מסתרת
  בכנף שמלת אמה
  והשניה אלי זוהרת
  בשובבות תמימה