אני רב עם עצמי. כבר הרבה זמן. פשוט עומד מול המראה ומקלל.
אני דואג כשאת לא מתקשרת.
עצוב לי שקשה לך. גם אם את לא אומרת.
כואב לי שאת עייפה.
אני לא ישן אחרי שאת צועקת עלי.
אני מחכה שעות שתחזרי גם אם אני נראה עסוק.
לפעמים אני מעצבן אבל מתכוון לטוב
את לא יודעת את זה אבל את מזכירה לי אותי
אני מנסה שזה יהיה מאבק בין שני אנשים שמתכוונים רק לטוב
אני לא מפחד שתשנאי אותי, אני מפחד שיהיה לך רע
אני מאושר איתך גם כשאת מעדיפה לא להיות איתי
ופעם כשתגידי תהיה לזה משמעות
ועם קצת מזל,
גם אני אהיה שם