את נפשך הגדולה היא, יקרה לי לעד.
אתפוסינה חזק, לא אתן שתמעד.
את עינייך עצמי, רק לרגע אחד.
ותדעי שעמי, ושאת לא לבד.

סודותייך איתי הם, וקבורים בי גם כן.
כמצבה של קשיש, שלבו התרוקן.
שום דבר לא יצליח, להוציאם אל האור.
לא אתן שישובו לעולם האפור.

כי את לי כגבולי, ששבר את שיאו.
כי את לי כבאר שארצה למלאו.
את לי כאן בכל עת, את לבי השבוי,
תגלי האמת כשאגיד עוד ווידוי.

את לי כאן כאחות, כשארצה לספר.
את לי כאן כשפתיי, שרצו לדבר.
כשאביט על עינייך, את תדעי עוד יותר
יומני הפתוח, אל מולך יישאר.

את כאם מלמדת, אם עשיתי טעות.
את אותי מאחדת, עם חטאי הפעוט.
ואותי מעודדת, אם ארצה גם למות.
את אותי מחדדת. ונותנת מהות.

את איתי מחייכת ברגעי החמלה.
ואותי מחנכת, כשאזרוק שאלה.
יומני את עורכת, וכשאת מגלה,
רק אשתוק למולך. לא אגיד עוד מילה.

את תמיד כאן איתי, ואני שם אתך.
את תמיד תגערי בי, וגם זה לא אשכח.
תגלי לי גם את, מה עובר על לבך.
לעולם לא אצחק, וגם לא אגחך.

מה עשית עד עכשיו? מה חושבת עדיף?
אהיה קשובה לך, לא ארצה להטיף.
את תביני הכל, גם לרגע חטוף.
כשכולם יעזבוני, את לבי העטוף.

אז תראי לי הדרך, ואסע בשבילך.
בשבילך אלקט כל כוכב כשאלך.
כי בטבע שלנו אשן על אדמתך,
מול יופייך הטהור הנוצר בזכותך.

כשהאל הגדול, שלח אותך לחיי.
הוא חשב על הכל. ואשמח אז בלי די.
אם לרגע אחד, את תהיי בלעדיי,
רק תדעי שאני שם רק אתך כל ימיי.

שיר זה כתבתי לאחת מיוחדת.
לאחת שמצאה נשמתי האובדת.
ורוצה למולך, להביא לחסדך,
לך מגיע הכל. מקדישה, אחותך.