בגן העדן של המשוגעים אין צרות. אתמול כשהלכתי שוב לבקר את
הבובה שלי "בבית הקברות לחולי נפש" לא הבנתי כלום גם לא
משתדלת, אני הכי טיפשה כאן אני טיפשה יותר מכל משוגע שרק תבקרו
כאן.
מה אני? מי אני? כבר שנה שאני מתחפשת לחיילת לא סתם חיילת,
חיילת במדים בצבע חננה כזה שבא להקיא, להקיא? על מי קודם? כולם
ניראים לי פה כל כך מגעילים.
השומרים בכניסה כבר מכירים אותי כאן אין לי סלקציה "הינה
החיילת הגיעה"מה אני יגיד לכם ממש מרגישים פה "בבית". הם
זוכרים אותי ממש טוב הם יודעים שאני משוגעת כמעט כמו הבובה
שלי, הם זוכרים את הצרחות שלי ואת הדלת שכמעט שברתי הם זוכרים
טוב מאוד...

אז אחרי שעברתי את ה "סלקציה" המשכתי לכיוון "בית הבובות",
נורא חשוך כאן כמעט כמו החיים שלי, אני לא רואה כלום! אני
יודעת את הדרך בעל פה אני אפילו לא פוחדת שאיזה משוגע יבוא
ויקפוץ עליי מאיזשהו שיח כי אני יודעת ששום משוגע בעולם לא
יותר משוגע ממני. אז הרגשתי ביטחון! לא פלא שעם משוגע אסור
להתעסק, כי הוא מסוגל להכל לא? לא פלא שאנשים משתגעים כל כך
בקלות הרי זה כל כך כיף להיות משוגע! מותר לך לעשות הכל מבלי
שישפטו אותך אף אחת לא מתעסק איתך. כבר אמרתי שגן עדן פה?
אחרי הליכה של דקה שמרגישה לי כמו נצח הגעתי לאגדה שאני הכי
אוהבת "עליזה בארץ הפלאות" זה השלב הכי "כיף" כדי להגיע "לבית
הבובות" עלי לצפצף בדלת מס' 1  ולאחר מכן דלת מס' 2  ולאחר מכן

דלת מס' 3  ואז אני מגיעה "לבית הבובות".
אני רואה כמה סוגים של בובות אבל איפה הבובה שלי?
הבאתי לה אוכל ממתקים שתיה? איפה הבובה שלי?
התקדמתי לכיוון "חדרי השינה" זה מסדרון ענק ומסריח ובוא חדרים
עברתי חדר חדר כדי לחפש את הבובה שלי.  השקית הכבדה שלי מלאה
בכל טוב והבובות האחרות מסתובבות סביבי ממש צמוד ומבקשות קצת,
הם כל כך מסריחות שבא לי לקבור את עצמי כאן איתם ביחד!
חיפשתי חדר חדר ולא מצאתי את הבובה שלי אז לא היתה לי ברירה
וניגשתי "לברמן". זה שמחלק לכל הבובות קוקטלים מרדימים כדי
שתיהיה לו משמרת שקטה!
שאלתי את הברמן איפה הבובה שלי? והוא לא ענה לי...
כבר ראיתי את הפיוז שלי מתרומם לו לכיוון המוח שלא חושב הרבה.
שאלתי בפעם השניה איפה הבובה שלי!
הברמן שאני כל כך שונאת ענה לי "הבובה שלך לא הסכימה לשתות
מהקוקטיל שהכנתי אז נאלצתי לפוצץ אותה במכות לקשור אותה
ולהכניס אותה לחדר מבודד".

השתתקתי כולי, נעמדתי בשקט ונפלה לי השקית מהיד, כל הבובות רצו
לכיוון השקית ולקחו את כל הפינוקים שקניתי להבובה שלי.
הסתכלתי על הברמן ושנאתי אותו יותר, רציתי לראות את הבובה שלי
ולא נתנו לי, הבטתי במגש שהברמן החז בו וראיתי מזרק.
לקחתי את המזרק ובכל כוחי דקרתי את הברמן בגרון, דקירה אחרי
דקירה!

עכשיו הכו גם אותי.
העיקר שאני קשורה איתך ביחד בובה שלי.  וזה כבר לא חדר מבודד
אנחנו שתיים...

אחחח... כל כך כיף להיות משוגעת מי מסוגל להתקרב אליי עכשיו?