|
כפית נירוסטה על שולחן
אפור כסוף של חלומות הכרה
השתקפויות נורות החדר
באדום ובצהוב מבעד לקער היקום.
אני אוחז אותה בידי השמאלית
ומזיז את אדוות הזמן
קדימה ואחורה מבעד לערפל הזיכרונות
צדודית כהה לאזורים חסרי שם.
לוחות העץ נאחזות במילים
לתוך תבניות הדעת
ברגי-ברזל מגולוון יוצרים תקשורת
מבעד להדי החלל.
חפץ שאין לו דורש
נזנח אל השכחה
אני משמר את גבישי התבנית
בהשתקפויות האור המוחזר. |
|
|
הוא אמר לה בשקט
באוזן ואני לא
שמעתי מה אבל
ראיתי לפי החיוך
הגדול שלה שזה
משהו עצוב
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.