"אתה אף פעם לא יכול לזהות רוצח לפני שעברת על כל הסעיפים של
התיק המשטרתי".
"גם אם הוא יעבור לך מול העיניים, הסיכוי שאולי תדע שזה הרוצח
שאתה מנסה למצוא הוא כמו הסיכוי להפיכה קומוניסטית בירושלים".
בראשו של כל חוקר מקרי רצח עוברות המחשבות הללו בתחילת חקירה.
כל רוצח יודע להתחבא מפני החוקר שרודף אחריו במידה כזו או
אחרת.
בד"כ עד שמוצאים את הרוצח יכולים לעבור ימים, שבועות או אולי
אפילו חודשים ומדי פעם אפילו שנים.
גם כאשר נתפס חשוד ישנן שתי אפשרויות:
במידה והוא יודה ברצח אתה אף פעם לא יכול להיות בטוח אם הוא
עושה את זה בשביל הרוצח האמיתי. או שהוא הרוצח האמיתי ויש לו
רגשות אשם {כך שסביר להניח שהאפשרות הראשונה תמיד עולה
כאופציה}.
אם הרוצח אינו מודה סימן שכנראה תפסת את האדם הלא נכון או שהוא
אגוז קשה לפיצוח {כך שסביר להניח שהאפשרות הראשונה תמיד עולה
כאופציה}.

עד שהגעתי לדירה של הזוג האירי החביב שגר ממש קומה מעליי ועבר
לכאן לא מזמן, חשבתי שעברתי על כל צורת הרג ורצח אפשריים:
דקירה בסכין, כדור בראש או איפה לא, הרעלה, סימום, שריפה ומכאן
ועד הודעה חדשה יש כל כך הרבה למנות.
הסתכלתי על הגופה הלבנה וחסרת החיים של גברת אובריין, אף אחד
מהצורות המוכרות לי לא נכחו כאן.
שום סימני מאבק פיזי, אף חתך ולא הקטן שבהם, שום כוויות ושום
כלום.
כל מה שהיה ידוע לי הוא העדות מהשכנים, שכן לא הייתי בדירתי
המון זמן:
הדיירת בדירה ממול שמעה את בני הזוג הולמים בכפות רגליהם על
הרצפה בדירתם, כנראה רוקדים או מה לא.
אחר כך היה שקט גדול מאוד. לאחר חמש דקות להערכתה נשמע רעש
מחריד, כאילו משאית הפילה את כל כלי המטבח על הרצפה.
הדיירת ניסתה לפרוץ את הדלת כמה דקות וכשלבסוף הצליחה, אדון
אובריין עמד לצד גופת אישתו חסרת החיים,זאת כל העדות שהייתה
לי.
לא היה שום דבר חשוד במוות שלה, חוץ מהעובדה שהוא פשוט היה לא
הגיוני מהבחינה שהתלוננו פה על רצח.
נראה היה כאילו המוות של גברת אובריין היה נוח למדי, כאילו היא
עצמה עיניים ומתה בשנתה.
עברתי שוב על כל צד בגופה שלה, שאלתי את מר אובריין מה קרה
בדיוק ולמה התלונן על רצח או אולי אם הוא ראה את הרוצח, האדון
רק השיב לי: "עברית שלי לא טובה".

לא היה פה שום מניע, לא היה פה שום דבר מחשיד, אבל החשדות שלי
הובילו אותי לבעל.
אדון אובריין כנראה רב עם אישתו ובמהלך המאבק היא כנראה
נהרגה.
אבל הוא לא אמר דבר חוץ משהעברית שלו לא טובה ויתר על כך הוא
זה שהתלונן על רצח, כנראה שאני נטפל לבן אדם הלא נכון.
הדבר היחידי שידעתי על הזוג הוא שהבעל הרבה לשהות בעבודה והיה
חוזר בעיקר בשעות הקטנות של הלילה, בעוד שגברת אובריין הייתה
יושבת בבית וצחנת העישון הגיעה אפילו אליי, קומה מתחת לזירת
הפשע.

לא יכולתי לראות שום סיבה שירצחו את האישה הזאת, אבל בכל זאת
הבעל שהיה איתה בזמן שנרצחה התלונן על רצח.
הוא לא היה יכול להגיב לכלום מכיוון שכל הזמן אמר שהעברית שלו
לא ממש טובה.
עדיין צף לו המידע הזה על שניהם, בזמן שהוא מבלה בעבודה היא
מעשנת את הנשמה שלה.
ואז הבנתי שסעיף אחד בתיק הזה שכחתי: מצב בריאותי.

וכל הזמן הזה {כמעט חודשיים} לא יכולתי לראות כמה עיוור
הייתי.
"אתה אף פעם לא יכול לזהות רוצח לפני שעברתה על כל הסעיפים של
התיק המשטרתי".
"גם אם הוא יעבור לך מול העיניים, הסיכוי שאולי תדע שזה הרוצח
שאתה מנסה למצוא הוא כמו הסיכוי להפיכה קומוניסטית בירושלים".
הרוצח היה לי מול העיניים כל הזמן ולא הבנתי.
המשפט שכל הזמן הוא חזר עליו: "עברית שלי לא טובה". לא הצליחה
לספק לי את מה שמהתחלה הייתי צריך להבין בעצמי.
הרוצח עמד לי מול העיניים, חסר חיים ולבן כמו רוח רפאים ואני
נתתי לו לחמוק ממני במשך חודשיים שלמים.
אם אדון אובריין רק היה יודע לבטא את המילה "מוות", לא היה
נפתח פה תיק.
גברת אובריין הייתה יכולה להיות אחלה שכנה. אם היא לא הייתה
מתאבדת בלי לדעת.