כמה חבל שבאמצע היום
את עזבת את הכל
ונסעת לך דרומה,
כמה חבל שלא טלפנת
ואני חיכיתי,
אוי כמה חיכיתי.

כמה חבל שלא הצלחתי לומר,
כשהבטת עלי
היה לי קצת קר,
ואת לא זוכרת מתי.

כמה חבל שלא היה לי האומץ
להציע עזרה
כשבאמת היית זקוקה.

כמה חבל שהכל נשאר כך
לא השתנה דבר,
זה נשמע מגוחך,
וכמה חבל שאני לא ידעתי,
שלא ניסיתי
ולא התכוונתי,
אוי כמה שהתעצבנתי

כמה חבל שבלי לומר מילה
את ניסית את הכל
לא חיפשת מחילה,
ולא ענית לי.

כמה חבל שלא באתי פתאום,
לא הבאתי לך שוב
כמו באמצע היום
שיר שנכתב רק עלייך.

כמה חבל שהגשם ירד
דווקא באותו יום
שרציתי לראות אותך.

כמה חבל שהכל נשאר כך,
לא השתנה דבר
זה נשמע מגוחך,
וכמה חבל שאני לא ידעתי,
שלא ניסיתי
ולא התכוונתי,
אוי כמה שהתעצבנתי.

כמה חבל שלמדתי הכל
בלי לרצות קצת עזרה,
תמיד יודעת לשאול
אבל הפעם לא חשבתי.

כמה חבל שהמילים הנכונות
תמיד הלכו לי לאיבוד,
הן לא ידעו למצות
מתי הזמן הנכון לצאת ?

כמה חבל שאת השיר שנכתב
לא תראי לעולם,
כי עכשיו כבר שרב
או פשוט כי הסתרתי.

כמה חבל שהכל נשאר כך,
לא השתנה דבר
זה נשמע מגוחך,
וכמה חבל שאני לא ידעתי,
שלא ניסיתי
ולא התכוונתי,
אוי כמה שהתעצבנתי.