היא יושבת שם בפינה
ממלמלת לעצמהץ,
לא מבינים מה היא אומרת.
היא מפחדת מכולם, מפחדת מהעולם.
לא עונה על שאלות,
רק ממלמלת,
שעות על גבי שעות.
מדי פעם מדברת עם עצמה
על כדורים, על כאב, אבל בעיקר על מוות.
אולי יום אחד היא תדבר
ולא רק לעצמה,
אולי יום אחד,
או שאולי כבר מאוחר.
היא כבר לא יושבת בפינה,
כבר לא ממלמלת לעצמה,
כי עכשיו היא קבורה
עמוק באדמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.