למרות שהוא התחנן, אני לא נשברתי, העיניים הפעורות שלו בכלל לא
חדרו לי לרגש, "וזה בשביל אבא שלי", קראתי ותקעתי את החנית
בדיוק איפה שהלב שלו אמור להיות. חיטטתי קצת עם החנית בתוך
האזור והוצאתי אותה בחוזקה. הסלובקי הסתכל עליי לשניה, מכווץ
את עיניו כדיי להתמקד בי ומת. הבטתי לשמיים וצווחתי, "הנקמה
הושלמה אבא, הנקמה הושלמה". פתאום הרגשתי ממש טוב עם עצמי,
כאילו ירדה לי אבן מהלב. הבטתי על הסלובקי השמן הזה, על הפצעים
שעשיתי לו ברגליים ועל החור הזה שקרע לו את הלב ובינתיים
הנשימות שלי חזרו להיות סדירות. זרקתי את החנית לצד הדרך
ופניתי לחזור אל הכפר. בדרך שמעתי מאחורה ילדים קטנים צורחים
"אבא, אבא" לעבר הסלובקי המת. אני חייכתי לעצמי, הגיע הזמן שגם
הם יבינו מה זה, שיצברו מה שכל כך טוב לשחרר בלתקוע את החנית
בלב של הסלובקי. הבטתי שוב למעלה ואבא שלי קרץ לי. הסלובקי
השמן עלה גם כן למעלה ואבא שלי ישב עליו וכופף לו את הברכיים
עד שהסלובקי התחיל לצרוח. עשיתי לאבא שלום והמשכתי בדרכי
הביתה. ידעתי שהוא גאה בי, ידעתי לפי הצרחות של הסלובקי.