הפרטים הקטנים הם שעושים את ההבדל...
סנדל באמצע הכביש,
תמרור שנפל,
חתול משייף ציפורניו על גלגל מכונית...
כמה פעמים ביום אתה מנשק אותי.

לא התאהבתי בך ביום שנפגשנו
אבל קיבלתי בזרועות פתוחות תחושה נעימה של לקום בבוקר לא לבד,
לקום בבוקר איתך.
חוסר מעש לפעמים הוא הדבר הכי נעים  שיש לשני אנשים
בימים שאיך שיוצאים מהבית,
קופא האף.
חורף עושה לי חשק לפעמים למצוא סיבות לבכות.


אולי יש את הרגעים האלה שאחריהם התנועה נוסעת רק הפוך
כי השתלשלות הדברים גרמה למגנטים שלנו להתרחק
זה לא קל לי
ולרגע אני עוצרת ומשלימה מראש עם השלכות הדמעות הגדולות שלי
ובכל זאת נותנת להן ללכלך את הלחיים ולהציף את הכרית
פלאפון לא מתקנים מכשירים שנדפקו מרטיבות.

אני כל-כך מפחדת לטעות,
שאני נזהרת פעמיים,
מתנצלת שלוש,
שותקת ארבע,
ובחמש,
כנראה טורחת להסביר את עצמי שוב
למרות שכנראה כבר הבנת,
גם אם אתה לא הכי מסכים,
אולי אני שוכחת שזה בסדר,
שתחשוב אחרת...
שום מלחמה עדיין לא פרצה כי אתה העדפת כדורגל של שבת
ואני סדרות של ערוץ שלוש.

אולי הלכתי לאיבוד בתוך עצמי
ופשוט,
עדיף ככה.
פשוט,
עדיף לי בלי.
פשוט...

אני מתגעגעת אליך.



31.12.07