מהזכרון של מילותייך
נמזגות לך מהפה,
ועד לדלת הנטרקת
וטעם הספק.

מסינוור השמש
שזורחת מפנייך,
עד למישהו אחר
שמשחיז את קימורייך.

אני מתפוצץ כלפי פנים.

שתיים חמישים ותשע,
בחולות טובעניים אני עובר.
הם לעולם לא ימצאו אותי בזמן,
ימים שחורים אני חותר
ואת יודעת זאת טוב מדי.

סשן של 50 דקות,
חיוך מנומס תוך כדי תנועה,
אני נרדם בחדר
עם סיגריה דלוקה.

שתיים חמישים ותשע,
בחולות טובעניים אני עובר.
הם לעולם לא ימצאו אותי בזמן,
ימים שחורים אני חותר
ואת יודעת זאת טוב מדי.

למרגלות בקרים
של לילות קודאין,
ושלוש שנים שחורות
שירדפוני שנים,

אני מתפוצץ כלפי פנים.