בעוד 13 שנים
לילדים שלנו יהיו ילדים
ואני אמות מסרטן באשכים
(אל תפסיקו למשש!)
ואת תעשני סיגריה ראשונה
ותגידי: "ואוו".

לי היה תואר ראשון בניהול עסקים
וקרחת אמיתית של אשכנזים.
את כבר תהיי שמנה-על-אמת
החתול עדיין יהיה מעצבן-
כמה שהוא חכם, לעזאזל.

אולי ייפול טיל מהחלל
ויונים יפלו בחצר הקדמית,
על הדשא,
אבל אין מרווה יותר ממיץ ענבים קר, בקיץ.

המוזיקה תמשיך להיות מסריחה,
אבל אנחנו נמשיך להאזין.
על הקבר שלי תהיה מצבה
ובאבן יהיה סדק.

"כאן נקבר, מאושר, אבל קצת מוזר,
ג'ינג'י רזה, יפה כזה, חמוד כזה,
מצחיק כזה, הוזה.

תספרי להם שהייתי הכל.
תספרי להם דברים יפים,
שיגרמו להם לבכות.
להיות כמו אבא.

כל יום, הוא יום להלוויה.

אחרי כל זה תיקחי את הנכדים לגן-המשחקים,
תבלעי כדור של רגועים
ותלכי פעם אחת לישון בצהריים,
תרגישי הרבה יותר טוב.