אורלי אסיה / היית |
תכסה שמש ידיה בעלווה ירוקה.
מונחת יתומה אבן זיכרון
לספר על חדלון היותך.
ציפורים נושאות קולן בבכי
ושחוק ילדים נושא שיכחה.
מי יוכל לחדוות היקום?
בלכתך לא נותרת.
ברוחי מעלה אובות זיכרונך.
ימים של חסד ותוגה.
רגע קט היית
ונשכח צלמך.
מוקדש לזכרו של יגאל אלבוחר ז"ל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|