(היא מתה, כך זה התחיל
הם סיפרו, הוא בכה
אך הכל נשכח לאחר כשעה)


חי לצד מיטת אהובתו
מחכה לשובה
לא בטוח מתי תבוא


הוא מקווה שהיא בדרכה, אחרים יודעים אין לה איך לחזור
ככה זה כשאתה "נח" בתוך בור שחור.

לפעמים בלילות השכנים שומעים אז זעקותיו
יודעים הם שנזכר בהלוויה, שנזכר בכאביו
שההודעה לרגע חזרה לזיכרונו
שלחש קדיש על מנחות אשתו

אך אדישים הם ממזמן
ממילא עוד רגע ישכח
ויתחיל שוב למלמל
מתי תחזור
ושלה הוא לא יסלח

ינגב את הדמעות ויחזור למבטו ההמום
לו רק זכר על מה בכה, כי בלי זכרונות הרי אתה כלום

הוא כבר בן 80
היא כבר לא
בטוח שהם עוד נשואים
שעוד רגע תבוא

הבדידות,

הזקנה,

הגעגועים,

הרחמים,

אין דרך לעצור את גלגל החיים...