אני לא יודעת מה אפשר לכתוב כדי לשכנע שופט שמישהו שעשה לך רע
יהיה בכלא. אני מאמינה שהעובדות כבר לא נתונות לויכוח, זה כבר
עניין עקרוני יותר.

אני ויפתח היינו חברים ממש טובים במשך שנתיים לפני האונס,
ובמהלך החברות הזאת נחשפתי רק למעט ממה שהוא עבר.

אני עצובה בשבילו ומרחמת עליו, לאף אחד זה לא מגיע, אבל זו לא
סיבה מספיק טובה לפגוע באנשים. גם עליי עבר מקרה לא פשוט. גם
לי עברה בראש המחשבה שאם אני רק אצליח לפגוע במישהו בצורה
מספיק כואבת אז הכאב שלי ייעלם. כי לא יכול להיות שיש כל כך
הרבה כאב בעולם, ומשהו מהכאב שלי יצטרך לבוא אליו. רציתי לפגוע
ביפתח, רציתי לפגוע באנשים אחרים, אבל לא עשיתי את זה. בחרתי
שלא לעשות את זה.

וזה העיקרון כאן - הבחירה. אנחנו לא בוחרים מה שיקרה לנו. יפתח
לא בחר באיזה בית להיוולד ואיך לגדול, אני לא בחרתי שהוא יאנוס
אותי בצורה כזאת. אבל אנחנו ורק אנחנו יכולים לבחור איזה אנשים
אנחנו נהיה, ואיך נתמודד עם מה שהחיים מציבים לנו.

יפתח בחר לפגוע, ואני חושבת שעל הבחירה הזאת הוא צריך לשלם.
התבקשתי לכתוב מה אני מקווה להשיג בזה שהוא יקבל עונש מאסר
משמעותי. אני מקווה להפסיק להרגיש לבד, כאילו מה שקרה לי הוא
בעיה רק שלי. אני מקווה שמישהו יגיד שלא משנה מה קרה לך, אין
לך זכות לפגוע כל כך באדם אחר.

אחרת אתה פשוט צריך להמשיך לחיות במציאות שבה דבר כזה יכול
לקרות ולעבור בשקט. אתה אמור להביא ילדים לעולם, לאהוב ולדאוג
להם, ופשוט לקוות שלהם יהיה יותר מזל ממך.

אחרת אין פשוט תקווה לשום דבר, ואני לא מוכנה לחיות ככה.

אני לא אחזור על המהלך של המקרה, הכל נאמר ונרשם. אני רק אגיד
את מה שלא אמרתי בבית המשפט כי מעולם לא שאלו אותי - אני פשוט
רוצה לקוות. אחרת באמת לא נשאר שום דבר.

תודה על ההקשבה.