אני בודד, הוא אומר ואז הוא מסתכל ישר קדימה.
שדה פתוח מול הבית שלהם, פראי, פראי.
איך מישהו יכול לחשוב על מקום יותר מושלם לחיות בו, הוא שואל
את עצמו.
-אני לא מבינה מה רע לך פה. היא שואלת. היא מסתכלת עליו ויש לה
דמעות בעיניים.
היא אוהבת אותו, באמת שהיא אוהבת והוא יודע את זה. - אני
מצטער. הוא לא מסתכל עליה.
עוד מעט היא תבכה בקול, אחר כך היא תצעק ותאיים והוא רק ישתוק
ולא ירים את העיניים מהשדה.
בסוף היא תסתגר בחדר עם קופסת סיגריות שתגמר תוך שעה. הוא כבר
ילך משם.

ההובלה לקחה את כל החפצים שלו, שש קומות לדירת שני חדרים וגג
במרכז תל-אביב, שהוא שוכר עכשיו.
ירון מגיע למחרת עם וודקה זולה מהפיצוציה ממול, הוא לא אומר
הרבה, פותח את הבקבוק והם שותים. אחרי כמה כוסות הוא שואל
לשלומו. - אני עוזב, ירון עונה. פיטרו אותי מהעבודה, הכל בגלל
המנהל החדש שנכנס. מהיום הראשון שהוא הגיע קלטתי שהבנאדם לא
מחבב אותי. הוא היה נכנס לחדר נעמד מאחורי ומסתכל על מה שאני
עושה במחשב. לא אומר מילה ומסתכל. אפילו לא שלום. ואני שותק
ממשיך להכניס נתונים ולענות לשיחות. ככה חצי שעה כל פעם. יום
אחד התקשרה איזה לקוחה לחוצה, אני לא יודע מה... קנתה איזה
מחשב חדש,  תוכנה והכל ושום דבר לא עולה לה. ניסיתי לשלוח לה
טכנאי ולא היה אף אחד פנוי. הבחורה בוכה בטלפון, זה דחוף לה
להיום והכל אתה מבין? - הוא מהנהן ומקשיב.
-אז אמרתי סבבה אני אקפוץ אליך אחרי המשמרת ואסדר לך את זה.
סתם טובה.
הגעתי בערב, סתם שטויות, התוכנה לא הייתה מותקנת טוב. אבל
הבחורה, מיכל קראו לה, איזה מותק.
היא הכינה לי תה והתיישבנו לדבר. היא עברה לפה רק לפני שבוע
מאיזה קיבוץ בדרום. משהו אקולוגי כזה, קהילה. לא יודע. בקיצור,
אז היא ספרה שאין לה עבודה עדיין ואין לה גרוש. אבל היא הלכה
לאיזה ראיון עבודה במקום שעושה תרגומים והיא צריכה עד סוף
השבוע לתרגם להם איזה סיפור בתור טסט.
בגלל זה היא הייתה בלחץ על המחשב. שאלתי אותה על מה הסיפור
והיא אמרה, סתם איזה משהו מוזר שמישהו כתב. כבר תרגמתי חלק,
רוצה לשמוע?  כן, בטח. עניתי.
זה על בחורה צעירה שחייה באילת ומחפשת עבודה. יום אחד היא רואה
מודעה בעיתון, גבר מבוגר מחפש צעירה שתנקה לו את הבית. היא
מתקשרת אליו והם קובעים למחרת. הבחורה הזאת מגיעה ופוגשת מין
סבא כזה, בן שישים בערך. והסבא הזה אומר לה שבעצם הוא מחפש
מישהי שגם תנקה לו את הבית וגם תדבר איתו כי הוא מאוד בודד,
חוץ מזה הבחורה שתעבוד איתו צריכה לטפל לו גם בעוד עניינים...
הוא אומר ותוקע לה מבט ארוך בעיניים.  כסף יש, הוא ישלם
בנדיבות הוא מבטיח. אז הבחורה הזאת מסתכלת עליו ורוצה לברוח
משם, והסבא הזה הוא לא קולט. וממשיך לספר לה על הבחורה הקודמת
שעבדה שם.
רונה קראו לה. הוא מתאר לה איך רונה הזאת נראתה ומה היא הייתה
לובשת, במיוחד את השרשרת שלה מסיני עם הרבה חרוזים בצבע כתום
שהוא מאוד אהב.
הוא אפילו מתאר את הריח שלה, ופתאום נשמע לה שהוא מאוד מתגעגע.
למה היא עזבה, רונה? היא שואלת אותו. אני פיטרתי אותה, הוא
עונה בעצב. אבל למה? היא מופתעת. בתקופה האחרונה הרגשתי שהיא
כבר לא מנקה כמו שצריך, ואותי לא ירמו, לא, לא. אני לא פראייר,
את יודעת.
וזהו. מיכל מסיימת. עד לפה תרגמתי.
ואיך שהיא מסיימת את הסיפור שלה אני מסתכל עליה ככה ושואל -
לאיזה שפה תרגמת אותו והיא מחייכת אלי לא מבינה. -מזאת אומרת?
לעברית. עכשיו אני יודע שהיא משקרת. אני אומר לה את זה.
תקשיבי, כל הסיפור שלך קורה באילת והבחורה שטיפלה בזקן הייתה
לה שרשרת מסיני אז למה נראה לי שכתבו את זה בעברית? אז מיכל
הזאתי מתחילה להסמיק ואני רואה ככה שלא נעים לה. בסוף היא
אומרת - אתה יודע מה, אתה צודק.  לא תרגמתי את זה, זה שלי.
פשוט ממש רציתי שיהיה לי את המחשב היום ואיכשהו חשבתי שאם אני
לא ילחיץ אתכם אף אחד לא יבוא לתקן. אבל ממש לא התכוונתי שאתה
תבוא ככה במיוחד אחרי שעות העבודה שלך.
- זה בסדר. אני אומר. - הבחורה הזאתי, זאת את? . היא מחייכת
נבוכה. - כן. - ומה קרה עם האיש הזה? נשארת לעבוד שם? - לא, זה
היה יותר מידי בשבילי, אבל הרבה זמן אחרי עוד הייתי מסתובבת
באילת וכל פעם שהייתי שומעת את השם רונה הייתי שואלת אם זאת
היא במקרה. נורא רציתי לומר לה שהוא מתגעגע ורוצה שהיא תחזור.
אבל כמובן שלא מצאתי אותה אף פעם בסוף.

עצוב כזה. אמרתי. - כן, אבל גם קצת יפה. היא ענתה.
-ומה קרה אז? - כלום, ירון עונה.
הלכתי משם, אבל איכשהו הבוס החדש שלי שמע על זה שהייתי שם וחשב
שאני חותר תחתיו וגונב לקוחות לחברה... או משהו. בכל מקרה הוא
פיטר אותי. - אני עדיין לא מבין למה אתה עוזב.
-אתה יודע. ירון עונה ומשתתק לרגע.  זו מין תחושה כזאת שפה
אהבה לא יכולה להתקיים, לא באמת. כולם פה עסוקים כל הזמן,
בלרדוף אחרי משהו לא קיים. אני רוצה לנסוע למקום שבו אנשים לא
מנסים להגשים את עצמם או למצוא את עצמם כל הזמן, אנשים שרק
חיים. - אני מבין. הוא מסתכל על ירון, הוא לא באמת מבין. אבל
ככה זה היחסים עם ירון. - מה איתך? ירון שואל. - אני, אני
בודד. - כי הלכת ממנה? - לא. סתם כי אני בודד.
ואז הוא משתתק והם מסיימים את הוודקה וירון נרדם לו על הערסל
בחוץ. בבוקר ירון הולך עוד לפני שהוא קם. ירון ינסה לתקשר אליו
עוד פעמיים לפני שהוא יטוס ולא תהיה תשובה. פעם אחת הוא ישאיר
הודעה שהוא קנה כרטיס. פעם שניה הוא ישלח אס אמ אס וזהו. הם לא
ידברו יותר.
הוא משקה כל יום את העציצים שהוא שתל על הגג בדירה החדשה שלו,
בקומה השישית. הוא אומר לעצמו שהוא לא חושב עליה. הוא אומר
לעצמו שהוא בסדר, כל יום מחדש.
כל לילה הוא שותה, עד שהוא נרדם ואז חולם - על שדה ואשה וגם
איש שהולכים שם ביחד. בחלום הוא בוכה.