בהתחלה, כאשר רק הגעתי, עוד ניסיתי למצוא חן בעיניהם. היה קשה
להעלות בפניהם נושאים לשיחה, כי הם אף פעם לא שיתפו פעולה. היה
עוד יותר קשה להימנע מעימותים. הם רצו בזה, וכאשר דברים שאמרתי
היו נוגעים להם בדרך זו או אחרת, תמיד היו מוצאים לנכון להיעלב
או להוכיח. הפסקתי לנסות למצוא חן.

היא נכנסת לחדר שלי, מוצאת אותי קורא ספר. לא ציפיתי שתיכנס.
הפסקת צהרים עכשיו וכולם אמורים להיות בחדר האוכל. אני מצמיד
אותה אלי ובמבט המעריץ שלה משתקפת השנאה שלי. היא חיפשה אותי
ומצאה דמות יציר דמיונה. תחליף. תחליף למשפחה שלעולם לא תהיה
לה, לעולם שבשבילה הוא נשגב, אך הוא רדוד ורמוס, האדמה בו לחה
והשמיים יבשים. השמש לא שוקעת כי מעולם לא זרחה. אני מתבייש
בעצמי. אני שונא את עצמי. אני שונא גם אותה.

העבודה קשה. היא תמיד קשה. זה היופי, הייחוד, זה ה"כיף". כולם
צעירים בגיל אך רוצים להתבגר ומהר. אנחנו צריכים אישורים.
אישורים מהחברה שתשקף עבורנו את ערכנו, ורצוי שהערך יהיה גבוה.
ערך גבוה יותר יעניק אושר גדול יותר - כך אנחנו חושבים. כך
אנחנו טועים. תמימים. מנצלים אותנו בגלל זה. מנצלים אותי. אני
יודע ואני נהנה מזה. לפעמים אני בוכה.

היינו מחזיקים ידיים. הזיעה שלה מתערבבת באין-זיעה שלי - אני
לא מזיע. שלמות. היא מחייכת אל העולם ששמח לאידי. אני רוצה
לבעוט בה והיא נושקת לי. אני נושך את שפתיה והיא שורטת את גבי,
אני חומס את שדיה והיא יונקת את לשוני. אני דועך, היא מתרוממת.
זה נגמר. לא מהר מדי, לא מהר מספיק.

צועקים. שם רעש, בחוץ דממה. זוג מבוגר עובר לידנו ולוטש מבטים,
הם וודאי כבר שמעו. אתה לא חבר אמיתי, אני מרגיש בכאב שמתפרץ.
אתה מרגיש? אנחנו נתחבק בסוף. אני אוהב אותך. מזל שיש לצידי
אנשים כמותך. אתה היחיד, האחד, תמיד היית שם בשבילי. אל תהיה
מאושר, כי כשאתה מאושר אתה נעלם. אני רוצה שיכאב לך, כי אנשים
כואבים באים אלי. אני מקשיב לכולם, לכולם ידעתי להעניק נחמה,
פרט לעצמי.

הרעש של השבירה היה עמום, הכאב קצר וחד. אחר כך לא הרגשתי
כלום, יותר מאוחר בכיתי. תתחתני איתי, ביקשתי ממנה. לא אכפת
לי, היא השיבה. כך מסכמים תקופה, אלה לא הזמנים שעוברים להם
אלא האשליות שמתנפצות. אני מצמיד לחי לזגוגית חלון המכונית.
הלחי סחוטה, כת בשקע כתף - הלוואי והיו צולפים בי. לפלח את
הלב? זה כואב פחות מלשבור אותו. אם אינך רוצה את כאב הראש
הכרוך בשיפוצים, אל לך לקנות מראש את הבית.

האספלט חמים. פעם ראשונה שאני רץ יחף בדמיון. תהיתי כמה רחוק
אצטרך לרוץ כדי לברוח, אבל זה מגוחך. אני טיפוס מגוחך. קרקר עם
ריבה. מתוק ומלוח. הכל ביחד ולחוד, שזור ופרום. אני רוצה למות
כמו שאף אחד מעולם לא היה חי.

היא מתה פעמיים. בפעם הראשונה הפניתי מבט ובשנייה בכיתי.
איבדתי את שתיהן בדיוק מאותה סיבה. טעיתי פעמיים, שגיתי שגיאה
נוראית. כנראה מכיוון שרציתי. אומרים שרק מכישלונות לומדים,
אני אומר שכישלונות מדחיקים. שלמות, אין-זיעה ובכל זאת מסריח
כאן. אני רוצה ללכת. לאן? בסוף אני אחזור והיא תחייך ותשכח לי
הכל. רק אני אזכור, עד יום מותי - אזכור.

יש ריח של דלק. הצלילים הגבוהים יוצרים בועה של שקט ללב שמרחף
במאה קמ"ש. אני רוצה להעביר עוד דף בספר, מסתכן בתאונה. שוטרים
עוצרים אותי, צריך לנשוף פעמיים לתוך הדבר שבודק אם אתה שיכור.
יצאתי צלול, הרגשתי שהם טעו. קחו אותי למאסר, רציתי לבקש.
ביקשתי חמלה, קיבלתי רישיון להרוג ואת ברכת הדרך. צפיתי את זה
מראש - את הדרך. צפיתי גם את המחסור בחמלה.

תן לה בראש, שתצרח את השם שלך, תלחש לך באוזן שאתה המלך. מי אם
לא אתה, או הוא, או אבא שלי, למשל. כל אחד בזמנו הוא, מלך
העולם, כזה שמנגב פיתה עם חומוס. אבו-שוכרי. אחי, עדיין בצבא?
כמה עוד נשאר לך? אני עונה להם כל-כך הרבה תשובות. הוא מבין רק
מספרים. נדמה לי שאמרתי קוסינוס שישים וארבע.

כל כך הרבה כישרון מבוזבז. נסתכל על קופים ונרגיש בני אדם. אני
רוצה לריב עם מישהו. אין מתנדבים, אז אני רב עם עצמי. אני סופג
חבטות כואבות ומפסיק. שוב זיקפה בלתי רצונית. אני צריך מין
ומהר. אני רוצה להרגיש כבר, בנאדם! חיוך ציני, צביעות. כוס
בירה שחייבים להזמין, אבל הוא לא שותה. אני מחייך באמת, רק
חובות סוציאליסטים מצחיקים אותי, רק זה והשואה. לא זו של
היהודים, זו שלנו. האנושות.

השעון מצלצל. שקיקי הדמעות כבר יבשו. רואים את זה עליהם.
השקעים בעיניים, החורים בהילה. נשמה מעורפלת, נר נשמה בוער
במקום מנועים פנימיים כבויים. לכולם יש סטארטר, שתדעו, רק
שקופץ לי לפעמים הפיוז. להיות עצוב זה קל. ליצן רפואי עבור
חולים אחרים, גידול סרטני עבור עצמך. בעצם זה לא סרטן - הלוואי
והייתי מוטציה. מיטוכונדריה מבעבעת, גולשת מהקרום ועוברת כל
גבול, עד ששומר הסף יורה בך. זה עדיף ממחט.

הסלמה. רכילות על ריטה, בצהובון כתובה הביוגרפיה של חלומותיכם
בהקיץ. הקיצו משנתכם. אני כבר התעוררתי. העיניים פקוחות. רק
הקרום נשאר.

בוקר טוב.