אורלי אסיה / סירנה |
עם חשכת הליל בקצף גליו,
יפשיט הים מעם קירבו -
את מורא המלאכים.
עולה במעלה פתאים,
מולכת אוב וכשפים.
שערה סתור לכל עבר -
ויופייה יוצא למרחקים.
אט אט תמשוך אליה -
את שנשבה בליבה.
יביט בה מהופנט -
והיא תלגום נפשו.
גופו פתע יותש,
יבליח ניצוצות תקווה.
ידה תניח לראשו -
תביט בו ותחייך.
תצמידהו אל חיקה -
ותקונן מותו.
בדמי שפתיה החושקות,
ייפול רשתה חלל.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|