משחר הימים שזורים היו חייך בחיי,
חסרו לנו רק כמה רגעים.
בכל פעם שחיפשתיך היית אך מעבר לפינה. לא פעם הבחנתי בצילך
המתרחק.
פנייה אחת, שלושים שניות, מבט תועה, חסרו לנו רק כמה רגעים.
דרכינו הצטלבו אינספור פעמים. לא פעם עלה ריחך באפי, ריח מוכר,
ריח של זכרון מתוק שעדיין לא נוצר.
מעבר חצייה סואן, מסדרון אפלולי, השתקפות בחלון זכוכית, חסרו
לנו רק כמה רגעים.
כמיהה מהולה בעצבות. לא פעם נישא קול צחוקך ברוח ונטע בי תקווה
מחודשת, מקצות תבל, מעבר להרים, מצדו השני של הרחוב.
חסרו לנו רק כמה רגעים.
פגשתי אותך ליד מיטת חולייך, רגע אחד נוצץ, בוהק ומתעלה מעבר
לגבולות הזמן.
כל אותם רגעים שאבדו בתהום הנשייה שבו והתחברו לכדי תמונה אחת,
זכרון מתמשך שיצא מחביו.
היו לנו רק כמה רגעים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.