היא שסמויה בשמחתי הכנה המרירה
שמסתתרת מאחורי המבט שמשתקף מעיניי
היא שחבויה באמת הצורמת לי מכל
שמתחפשת במעטה צלם האנוש שבי
שטמונה בתלוליות האושר הרגעי שלי
משחקת איתי במחבואים
היא שמהתלת בתודעתי השפויה
שבוערת בבית העץ של נפשי
שמדלגת להנאתה במדרונות החולשה שלי
שכובשת גושים של ייאוש בגופי התם הצחור
היא שמאחוריי, שמלפניי, שמצדדיי ושמעליי
אני פוקחת עיניים רעבות מחפשת אותותיה בחלומותיי
סופרת את הרגע שבו אנמנם והיא תגיח לרגע
תרה אחריה בתוך קהל רועש הומה אדם
משתוקקת לאתר עקבותיה בשקט שגזלה ממני
היא קורצת אליי מתגרה מעצבנת עוקצת
אני דרוכה הגיע העת
היא עולה בי גואה משונה בי
שוצפת מתפרצת בקרבי מתוך תוכי היא יוצאת לבסוף
הפלא ופלא אני מביטה בה כלא מאמינה
משפשפת עיניי מביטה עליה מלמעלה
היא רועדת התעייפה מרימה ידיים
מחלה שלי
איננה מתחבאת עוד מה
מצאתי אותה
היא שהפסידה. |
