האש ירוקה בכבשנים
משתקפת מבעד לאורות העיר
רצפות אבן אפלות
סדורות בקווים מקבילים.
מי הנהר זורמים אל הים
סירות נייר בגיגיות מתכת
מלבין כביסה כחול
מזכך את המים לדמיון.
כנפי מתכת קלילות
רוכבות מרחבים של תשוקה
רוח פרצים בעיני ילדים
פותחת דלתות הבנה.
לכל עיר יש נמל לעגון בו
אני מנסה להתנער מהקורים
פקעות סחלבים מתפצלות
לחיות קטנות של אהבה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.