כמו בולמית,
אני מקיאה הכול.
זיכרון אחר זיכרון
קול אחר קול
רגש אחר רגש
תמונות של אתמול.
סוגרת את עצמי,
לא רוצה להכניס
דבר לגופי,
אך מוכרחה.
רוצה לנתק את עצמי
ולא מצליחה.
מאבדת אט-אט
רגשות רחוקים
זיכרונות עמומים
כאבים מודחקים.
מביטה במראה
בכל יציריי
אותם בראתי
במו שתי ידיי.
מחייכת, גאה
למראה הנגלה
מביטה וצוחקת
על מה שהיה.
01.01.08
אז כן, אני יודעת שהשיר קצת אגרסיבי בתיאור ובדימוי, אבל זה
פשוט היה כל כך מדויק שלא יכולתי לוותר :) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.