|
(24 נובמבר 2007, י"ד כסלו תשס"ח)
קרובים הימים לאושר
קרבים כהתקרב חמה בשקיעתה אל הים.
ואנחנו מצפים אליו בדלתיים פתוחות
מוצפים בחום, בים של תקווה בלתי פוסקת
ואנחנו מושיטים אליו את זרועותינו המתוחות
מתקרבים הימים, מתרחקים הלילות
ואנחנו - ציפורניים ידנו ממשיכה וכוססת.
בפנים מאירות, על שנים ארוכות
על אצבעות זעירות, אל אמונות אדוקות
אל מלך נאמן
שיגיע אלינו,
אל כף היד העדינה
אל הרגל הקטנה
שיבוא עלינו.
ואין מקום לנפילה
גם לא למעידה הקלה שבקלות.
שפע אדיר של תפילה
בוקע מזגוגיות הבית
והיא תמיד ממשיכה לעלות
כנר התמיד
חוט השני
עד שיבוא האושר
אל חדרי הלב.
|
|
|
מלכוד הייתי
אומר.
מחד גיסא, כל
עוד היא לא
נותנת לי אין לי
כל ענין להיות
בחברתה.
מאידך גיסא,
המשפט: "עד שאת
לא נותנת לי אין
לי כל ענין
להיות בחברתך"
עלול להפחית
במידה ניכרת את
סיכויי התגשמותה
של התנאי המופיע
בתחילת אותו
משפט.
זוזו לסטרי,
לוגיקן לא מסופק
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.