השינוי והתנועה הם נצחיים, כי תמיד היו ותמיד יהיו. כל שינוי
הוא מעבר מן הכוח אל הפועל. כדי להתחיל תנועה אני צריך משהו
שהוא בפועל.
לדוגמה - הסיבה לקיום של אדם הוא אדם מבוגר בפועל {הורה}.

השאלה היא -
האם יש לנו פועל ראשון, המניע את עצמו? לשם כך הוא צריך להיות
בכוח ובפועל בעת ובעונה {יוצא מן ההנחות הקודמות}.
האם יש לנו פועל ראשון שמפעיל את כל השאר?
המניע הראשון לא יכול להיות בכוח, חייב להיות פועל טהור, פעולה
ללא שינוי.
קשה קצת להבין את העניין כי האדם בנוי מכוח ופועל, ובכל זאת
איך המניע הזה יכול להיות פועל טהור?
המניע הראשון מניע את כל הדברים המתנועעים כפועל טהור.
יוצא מכך, שפועל טהור אינו יכול להיות גוף או חומר. אחרת הוא
היה מתפתח אתנו על פי המזדמן, וזה מן הנמנע.

לא יכול להיות חומר ולא כוח על פי המזדמן. לכן המניע הראשון
אינו חומר.
אבל אם הוא אינו חומר, אולי הוא בעל צורה, אך לא תיתכן צורה
ללא חומר.
אולם בכל זאת, אריסטו מרמז על פועל בעל צורה. המניע הראשון,
המניע הבלתי מונע. המשתנה הבלתי משתנה, פועל טהור.

הפועל הטהור לא מניע על ידי כך שהוא משתנה; מכאן יוצא, שיש
פעילות ללא חומר. יש פעילות שאינה תלויה בחומר, סוג של מחשבה.
מדובר על תפיסה שאיננה משתנה.
האל לא יכול להיות אובייקט חיצוני, כי אז הוא יהיה מופעל על
ידי אובייקט חיצוני אחר.
האובייקט של המחשבה הוא המחשבה. מחשבה זו היא תפיסה שכלית, האל
הוא מחשבת המחשבה, האל חושב את עצמו. מניע את העולם בתור נאהב,
מניע מבלי להשתנות.

הנאהב הוא אדיש לחלוטין לשאיפה של העולם אליו, העולם אוהב את
האל בהיותו צורה טהורה. כל דבר שואף אל הצורה, אבל לא אל אותה
הצורה, אלא לצורתו שלו. וכולם שואפים לצורה הטהורה. מכאן נגזר
פועל בעל צורה.
האל הוא הסיבה התכליתית של העולם, הוא הסיבה של כל התנועה
בעולם.
האל מניע את העולם, באשר העולם הוא תנועה.