אני מחזיקה את עצמי ערה בכוח, כאילו אני מזוכיסטית.
רוצה להרגיש את הכאב.
להרגיש כמה הוא חיי - מחייה אותי ואת הנשמה שלי.
לחזור להיות בת אדם אנושית, שחייה כאב ואכזבה.
להרגיש כמה הסכין עמוקה ולתת למוח שלי לסובב אותה יותר ויותר.
לתת לדמעות שלי לנזול.
לתת לכאב שלי לפרוח.
לתת לנשמה שלי לצאת ולהתכווץ.
לתת לידיים שלי לכתוב.
ולתת לדמיון שלי להגיע למקומות האפלים ביותר שבן אדם יכול
להגיע.
אני כ"כ עייפה, שאני לא מסוגלת להירדם.
ואני כ"כ כואבת שאני לא מסוגלת.