[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מתוך כל הקרעים יוצרת יריעה גדולה של בד,
לשמלת כלה אוגדת, שלא תלבש שוב אף אחת.
חלומות מפוררים שנרמסו הם לבלי שוב,
עוד נושמת, לא רוצה, גם ככה כלום כבר לא חשוב.
הלכלוך ההוא של פעם עוד יושב לי בחזה,
מביטה בו מהצד כמו צופה במחזה.
הלכלוך הזה אני הוא, הטעויות כולן שלי,
הדמעות שלא ירדו אז והיום הן מנת חלקי.
הכאב שאז גרמתי וגרמו לי, שנגרם,
הכאב שלא חלף, שלא הגליד, לא נעלם.
ואת יריעת הבד מאז הופכת תכריכים,
לפחות אז ישתמשו בה כי לא נגעו בה החיים.
איך ליטוף קטן של בוקר שהתחיל כ"כ ורוד,
ממוטט אל הקרשים את שהיה מוסתר בסוד.
וקולי נותר צרוד מצעקות שלא צעקתי,
איך הרמתי את הקול אך רק שטויות משם הוצאתי.
כי מה שחבוי בפנים, גם אני לא מבינה,
רק קרעים פרומים תפורים ללא טיפה של אמונה.
כי את שי המוות לא קיבלתי, לא זכיתי בדורון,
כבר שנים שמייחלת ליומי האחרון.
אך אותם קרעים פרומים תפורים גם קיימים בלב,
אין חשק לערפל את כל הרע והכואב,
כי השטן שכבר מוכר, התרופה לו ידועה,
כבר נעלמו כל הסימפטומים רק נשארה המחלה.
ואותה איתי לוקחת, היא עונשי על שהיו חיי,
היום אני, קרעים פרומים תפורים, מאחלת לאחרון ימי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נהוג לומר

"לאלוהים

הפטרונים"

אם בצבא היה לי
פטור מלהסתכל
על נשק

זה אומר שאני


אלוהים?



מושי
הקטן


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/6/08 22:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליזי קופרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה