את לא המאמי שלי
את שונה.
את עכשיו הרבה יותר קלילה. כל כך שאת מרחפת ונעלמת.


את לא המאמי שלי
את רגילה.
את עכשיו הרבה יותר שטחית. כל כך שאת עלולה להידרס, בלי להרגיש
אפילו.


את לא המאמי שלי
את לא מבינה
שמה שהיית זה יותר ממה שהיה.
שמה שהיית זה יותר ממה שאת.


את לא המאמי שלי
כי אין לך למי להיפתח
אז את נסגרת.
כי אהבתי אותך פתוחה, צוחקת ממה שמצחיק ורואה את מה שיפה.
כי כשאת סגורה אז לא רואים את מה שבאמת, כסגורה את מבליטה את
עצמך, ומסתירה את מה שקיים.
"שלום" חזק, "ביי" שמח, צוחקת ממה שלא הצחיק, ולא הצחיק כי לא
מצחיק. ומה באמת קורה בלב?


את לא המאמי שלי
היא ידעה גם להשתעמם
היא ידעה להיות קצת עצובה
היא ידעה שכשקשה אז יסתדר
היא ידעה מה שידעה
ואת לומדת את מה שלא
ושוכחת את מה שכן.
ואי אפשר ללמוד בלי לדעת!

את לא המאמי שלי
כי... אהבתי אותך חלשה ואמיתית
ולא חזקה ומזויפת
כנה ונכונה מבפנים לחוץ
ולא  מאושרת ועם ביטחון מהשפה לחוץ.


את לא המאמי שלי
כי שלי אותי אהבה
כי שלי בלעדיי לא יכלה
כי שלי יכלה להתנצל, יכלה לוותר על האגו שלה, לכבות אותו
בקרבתי.
ולהקריב.

לא אהבתי אותך בגלל שיכלת לראות,
אלא בגלל מה שראית, לאן שהסתכלת והמבט בעיניים שלך
לא אהבתי אותך בגלל שיכלת לשמוע,
אלא בגלל שהקשבת, בגלל שעניין אותך לדעת.
לא אהבתי אותך בגלל שצחקת דרך הפה,
אלא בגלל שחייכת ובכית מהלב.

אם את שם, תחזרי. תהיי המלאך שאת בפנים.
אם את לא, פשוט תלכי. כי את לא מאמי. ובטח שלא שלי.