ממהרת החוצה מן הבית, מאחרת לעבודה. והנה הוא שוב יושב על
המדרגות. ריח עשן הסיגריות החריף שנודף ממנו מתערבב בריח העדין
של חדר המדרגות שאך זה סיים לצחצח. שוב פעם מנקה הבניין על
הבוקר. איש מגעיל, דוחה, זקן עבות, בעל חזות של חסר בית, לא
מגולח. "שרק לא יציק לי עכשיו, אני כל כך ממהרת". היום הראשון
שלה בעבודה. עבודה מחורבנת, בעיקר בגלל שצריך לקום מוקדם
בבוקר.
אין  לה ברירה אלא להתקרב אליו משום שהוא יושב בדיוק ליד
האופניים הקשורים שלה. "שרק אצליח לפתוח מהר את המנעול". אלא
שאיזה אדיוט מהבניין המשותף קשר את אופניו לשלה ונעל אותה, מה
הוא בדיוק חשב לעצמו, עכשיו כבר אין לה סיכוי להתחמק מהמנקה
הנודניק.

"את יודעת, הייתי פעם רקדן גדול בלהקה", הוא מנצל את שעת הכושר
שנזדמנה לו ומצווח לעברה. "וואלה?", היא מחייכת בנימוס. מה עוד
אפשר לומר לאדם במצבו, הוא רק רוצה להיות נחמד, לדבר איתה. אם
לפחות היה מטריד אותה מינית או משהו, היתה יכולה להתלונן עליו,
אבל ככה, כפי שהוא - הוא לא מזיק באמת, סתם סחטן של תשומת לב.
"כן כן, הייתי כוריאוגרף", הוא ממשיך נחרצות ומנפק שם של להקת
מחול מפורסמת ומציין שם של מופע שהעלה עם ילדים פיסחים או
עילגים או משהו בסגנון...
היא מסתכלת עליו במבט מהול ברחמים. קולו הסדוק, הפוזמקאות
שמגינות על רגליו השחורות, ראוי היה שיתקלח מדי פעם.

"רוצה לראות את הריקוד שלי?"
"לא לא, בהזדמנות אחרת", היא ממלמלת בתקווה שיניח לה.
"לא, אני אראה לך, זה לא ייקח הרבה זמן, זה לא יעכב אותך".
ובין רגע הוא מנתר ממקום מרבצו על המדרגה ומבצע תנועה מגוחכת
ומגושמת שמישהו אחר, במקום ובזמן אחר, עלול היה לראות בה
ריקוד. לא היא, בכל אופן. מה, אתה עובד עלי? מנסה להציע לי
קסם? היא חושבת לעצמה, אך לא מהינה להביע בפניו את דעתה. במקום
זאת היא ממלמלת בנימוס "הממ, יפה, יפה".
"בטח שזה יפה, את זה אני עשיתי, אם זה לא היה יפה - לא הייתי
מראה לך!" הוא מנסה לתפוס עוד רגע מזמנה ההולך וקצר.

"טוב, אני חייבת ללכת".
"אני אשים לך שטיח על יד הדלת".
"לא צריך, אני כבר אקנה".
"לא לא", הוא צועק אחריה בעודה מתרחקת ממנו - "אני אשים לך
שטיח דלת חדש ונקי, של מישהי שלא רצתה בו. היא לא רצתה, אז אני
אשים לך".
"טוב, בסדר", היא מספיקה לצעוק לפני שהיא נעלמת מהבניין, כל
עוד רוחה בה, בלי האופניים. חתיכת אדיוט, היא מסננת לעצמה,
תוהה אם יש טעם לדבר עליו עם ועד הבית.

בעבודה שום דבר לא הולך כמו שצריך. אף אחד לא נותן לה לעבוד כי
היא עוד חדשה מדי, ושום דבר לא מצליח לה. היא לא רוצה לחשוב על
זה בכלל. היא שבה הביתה בתחושת כשלון צורבת, סחוטה ממאמץ. על
מפתן דירתה מונח שטיח רגליים חדש, שטיח הרגליים החדש. בדיוק
כפי שהבטיח לה המנקה הזקן בבוקר.