כבר שבוע שאני חושבת על זה ומחכה.  
וכבר שבוע שאני מספרת לעצמי סיפורים במוח ומדמיינת איך זה
יהיה.  
כבר כמה שעות שאני כל כמה דקות מציצה לכמה שניות במראה לראות
איך אני נראית.  
בסך הכול זו עוד משמרת, כמו כל משמרת במשך השנתיים האלו.
עצמתי עיניים וניסיתי להירגע.  פקחתי אותם שוב מול המראה
והזזתי צרור של שיער מצד לצד.  
רק עוד שעה.
לפחות אני יכולה להתארגן סוף סוף.
נכנסתי למקלחת וניסיתי לתת ללחץ שלי להישטף עם הסבון אבל הוא
רק הכפיל את עצמו כשהוא בא במגע עם המים.  
יצאתי מהמקלחת וכיוונתי את המאוורר שדלק בחדר, לכיוון הפנים
שלי.  
הסתכלתי במראה.  
כעסתי על עצמי שרק לפני שבוע נתתי לאדם זר שקורא לעצמו ספר,
לקצר כל כך הרבה.  השיער שלי היה נפוח וגדול וקופצני והגיע
לגובה הכתפיים שלי, שזה קצר מידי בשביל קוקו נורמאלי וזה הרבה
יותר מידי שיער בשביל ללכת ככה בחופשיות באור היום.  
הכנתי אלומות קטנות מהשיער שלי והידקתי כל אלומה לראש שלי
בעזרת סיכה.  
אחרי 30 אלומות הייתי מרוצה מהתסרוקת וזה רק גרם לי לרצות
להציץ במראה יותר.  
לבשתי מכנסיים אפורים מחויטים וגופייה ורודה פשוטה ואיכשהו
המראה הראתה בחורה יפהפייה.
ניקיתי את המשקפיים שלי ובחנתי את התסרוקת שלי מאחורה בעזרת
מראה קטנה.  זה היה יפה.  סוף סוף הלחץ שלי הוחלף על ידי
התרגשות וחייכתי למראה חיוך מטומטם ושמח.  
לשמחתי ידעתי שהוא ישמח לראות אותי, הוא תמיד שמח לראות אותי.
אפילו כשאני אפרורית ועצובה הוא שמח לראות אותי ואפילו אז הוא
מביט בי כאילו אני קסם ובידיעה מלאה שמתחת לאפור יש הרבה דברים
יפים.  
הצצה אחרונה לראי ואני והחיוך המטומטם שלי יצאנו לכיוון
העבודה.  
ככל שעברתי את המרחק כך התרגשתי יותר וכשכמעט הגעתי הייתי על
סף קפיצה.  
בכניסה היה צפוף ופתאום לא התחשק לי להיכנס פנימה.  
הסתובבתי אחורנית ובדרך הביתה הוצאתי 30 סיכות מהשיער שלי.  
כשהגעתי הביתה עברתי מדלת הכניסה עד המיטה שלי מבלי להציץ
אפילו במראה אחת.