כשגוזל קטן, איתך גדל
מעופכם הראשון איתך עושה
ילדותינו במעופנו החלנו לשכל
שיוט עלי מרום, הכל יפה.

חדשי חממת אליי אהבת המושג
טיפחנו זאת שנינו יחדיו
לפתע הקול משנינו פסק
מעופנו תם בכנפיו.

לבד עפת ואני במרום
כנפיי שלי לבדי ריחמתי
ואני חשבתי כמעט על הכל
זולת מעופה הנכון של גוזלי.

ממעוף אחד לשני נדברנו
כמעט היינו זה לזה זרים
במקורות גופינו זכרנו
איך היינו יחדיו גוזלים.

ואני ממך גוזלי לא רציתי נוצה
שלמותך הייתה לי כפנינה יקרה
גון נוצותיך האדמדמים בשקיעה
הייתה לי יותר מזכרת יפה.

באת אליי במעופך הלילי
מקורך איתך נוצותיך החלקות
ואז כמו קולו התוף בלבי
נפלה נוצה ממך היקרה שביקרות.

וזאת הנוצה עליה הגנתי
עת הייתי גוזל תמים
מכל רע מרעה תמיד שמעתי
לך מהם לא תהיה מזכרת דמים.

כלל לא פגועה גאות מקורך
גילית לי מחשבות לבך
נוצתך בנחת בלי קול ענות
נוצתך בנחת את לבדך בלי שהות.

והנץ לבדו לקח נוצה
חמד לו אותה בכיסיו התפוחים
ואת כמו אולי לי נראית מרוצה
איך לוקחים ממך נוצותיך האדמדמים.

לא אינך שלי גוזלי מתבגר
איתך לא אוכל עוד לאכול במקור
לך ממעוף נוצותיי לך אספר
שוב לא אראה דרך לבחור.