כשאתה לידי המילים בורחות משפתיי
ורק שפתייך לנגד עיני
אני רוצה להגיד המון אבל מתערפל לי הזיכרון
מנסה להבין את צעדיך ולקרוא את מחשבותיך
אולם האם החושך הוא אור והאור הוא החושך

האם עיניך מספרות לי משהו
או האם זה מה שאני רוצה שהם יספרו
האם מילותיך סתמיות, התעניינות של מה בכך
או האם הבחנת בי מתוך רבות כל כך

מרגישה אותך קרוב אבל רחוק כל כך
מפחדת שאני אותך מטרידה
מפחדת שמילותי יביאו לדחיה
אך יודעת שאני רוצה תשובה לשאלה שבלי קול נשאלה

האם ההגיון שוב ינצח ויביס את הרגשות
האם סיפורים כאלה קיימים רק באגדות
ואם הם קיימים האם הם רובצים בפתחי בתים של אחרים

מפחדת מעצמי מעוצמת המשיכה
וכל זה בלי לשכוח את האקראיות של מגע ידך

ובצילך בחור אחד אומלל
מבלי שהתכוונתי
את רגשותיו בטעות גנבתי
רוצה שיהיה זה הדדי אך העקשנות שלו הרגה אותי
רוצה לפתח אליו רגשות
אך המפתח לליבי אבד בים של אשליות

מי ימצא את אותו מפתח שיפתח דלתות
שההגיון לא פותח למרות שהוא יודע שזה מה שנכון לעשות

ובמאבק בין ההגיון לרגש
האם יש  הפסדים ונצחונות
האם רגע של חוסר נעימות יכול לפתוח דלתות חדשות
או האם הכל אשליות
אלוקים, אתה יודע את התשובות.