בפינת הרחוב בשלולית קטנטנה
השתקפה בפני ישותך והזכירה לי
את שנשכח במהלך השנים.
כיצד היינו קופצות בעוז לתוך השלוליות
ובכלל לא חושבות על רטיבות ההשלכות.
וכשגדלנו, היינו חולפות על פני אנשים
שהיו שואלים אם קיימת בנינו קרבת דם,
על אף שפנינו כלל לא דומים.
ובהתגנבויותינו החטופות לחצר שכולה ארץ הדמיונות,
היינו מדמיינות על אבירים ונסיכות.
אך כשהערב ירד והקור גבר,
אז היינו מתכסות בשמיכה ישנה במחסן
ומקשיבות לג'ורג' שהבטיח ש:
Here comes the Sun.

מכונית שעברה ניערה את חזיוני,
ויותר לא ראיתי את דמותך סביבי.
ואומם רחוקים הימים של חברותנו,
שנקטעה ביד הזמן,
אך בלבי נשאר עוד שמץ געגוע.
וגם היום כשעצב כובש את הפנים
והקור את החוץ,
הילדה שבי עוד חוזרת למחסן
ומאמינה לג'ורג' שפעם הבטיח ש:
Here comes the Sun.