הילד השותק שלי יושב בצד ימין של הכיתה, מתחת לחלון. יש לו
כובע מצחייה בידיים והוא ממולל אותו באצבעותיו. פותח את הסקוץ'
של הכובע וסוגר. פותח וסוגר. פותח וסוגר. המרפקים של הילד
השותק מונחים על הירכיים שלו, הגב מכופף קדימה. הוא מוריד את
הראש לרצפה. כל כולו של הילד השותק שלי ברצפה, מבקש להיבלע
בתוך שתיקתה.
לילד השותק שלי לא רואים את העיניים, אם הוא ירים אותן אז כולם
יראו. בכלל, מה יש לו לבכות כמו איזה בת? זאת אשמתו שהוא לא
הכין שיעורים ולא שאל אף אחד מה היה בשיעור. בגלל זה פלורה
צעקה עליו לפני כולם, מגיע לו. באמת ילדים כמו הילד השותק
הורסים לכל הכיתה. הוא תמיד הורס ובחיים הוא לא יהיה מקובל כמו
גיא או שני. וזה הכל בגלל שהוא הכי שמן, הילד השותק שלי. בשנה
שעברה לפחות היה את אייל שהיה יותר שמן ממנו, אבל אחרי שאייל
עבר לחדרה, הילד השותק שלי נשאר הכי שמן מכולם.

הילד השותק שלי מחכה שגם אני אצעק עליו כמו פלורה, וכמו שכולם.
אני אומרת לו, בשיעור שלי אתה יכול לשים את הכובע על הראש אם
אתה רוצה. הוא שם אותו ומרים אליי עיניים שחורות גדולות.
אצלי מותר.