כשהיא הולכת ברחוב
היא מסתכלת לכל הכיוונים,
על כל האנשים,
רואה אותם כמו שהם.
כל אחד לבד,
חלקם יפים,
חלקם פחות
תמיד מתרוצצים.

כשהיא רואה אחד חמוד,
היא מיד מבקשת
בלבה, שהוא יהיה שלה.
שאין לו אף אחת אחרת
שהוא יאהב אותה.
כמובן שהיא יודעת
בדיוק מה הסיכויים
של אותה משאלת לב
שתתגשם.

וכמובן שהיא שומעת
את הטיפשות בבקשה
כזאת שקופה,
שהיא לא צריכה אותה בכלל.

ובשבילה זה גם ברור
שאין מצב, גם לא סיכוי
שהוא ירצה אותה.
כי היא כזאת משעממת,
כל כך רגילה.
כל כך בודדה.
מרגישה כה מנודה...

ולמרות שזה אסור,
שיודעים כבר בבירור,
היא מבקשת, מתפללת
שישב הוא לצדה,
יניח ידו על ידה,
יגיד שהיא יפה.

היא רק רוצה רומנטיקה,
למרות שיש לה כבר בשפע
היא רק רוצה מגע,
למרות שאין מחסור גם בו.

והיא יודעת,
היא שומעת,
את הצחוק של כל השאר.
היא יודעת,
היא פוגעת
בכל מי שמתקרב.
היא מתחננת,
מתפללת
שתפסיק כבר להיות
מין זונה כזאת.
מין ילדה כזאת.